את ההשראה לשיר היום שאבתי משיחה עם עידו שהחזירה אותי למקורות (במחשבה ובפלייליסט).
בשיחה הוא פרש את התיאוריה שלו, שנורא הבנתי את השורש שלה, שבזמן הנעורים אתה "סופג" באינטנסיביות מוזיקה - מתוך סקרנות, מתוך רצון לגבש זהות חברתית וכו'..; אך בזמן הבגרות המוזיקה היא זו שצריכה לתפוס אותך, משהו בה צריך להיות הדבר שימשוך אותך, כי את התשוקה הנעורית-תמימה הזו, כנראה לבן אדם שבור זין כנראה שלא תהיה.
למה אני נשאבתי כנער?
נראה לי שלשני להקות עקריות: Seether ו-Bad Religion.
נראה לי שבין שתי הלהקות אין קשר ממשי. יש מצב שהם אפילו לא הופיעו באותו פסטיבל מוזיקה ביחד.
נדמה שהדבר היחיד המקשר בין שתי הלהקות היא העובדה שלשתיהן הורדתי את הבוטלגים, אוספים, הופעות לייב - הכל, פשוט הכל.
הגושפנקה לבחירת השיר הספציפי, שבאה אליי כהארה האמת, היא שהשיר הזה צץ לי בסונג-פופ אחרי שהרבה זמן אמרתי "וואלה, מתאים שהוא יהיה כאן תחת Punk".
אז אחרי שהוא היה, הפוסט הזה מגיע.
Bad Religion - No Control
Bad Religion הייתה הלהקה הכמעט יחידה, אם תשאלו אותי כמישהו שבנעוריו עשה דוקטורט בפאנק - אפילו היחידה, שעשתה פאנק אמיתי (בועט, ביקורתי ומלוכלך) מאז שהפאנק מת באמצע שנות ה80 (כן, לכל הספקנים, הפאנק מת..).
למעשה אפשר להגיד שהיא גם פרצה דרך ללהקות צעירות כלהקה שאומנם קמה בתחילת הדור השני של הפאנק (1979) אבל המשיכה לרוץ ולאמץ צליל מלודי יותר עם דגש לקולות רקע (בעתיד יוגד כ"Melodic hardcore") והיוותה השראה ללהקות פופ-פאנק מודרניות (גרין דיי, בלינק, אופספרינג וכו'..).
אז מי הם אותם אנשים מאחורי בד רליג'ן? כנראה הנגנים הכי טובים של הפאנק.. לא מאמינים? תעיפו מבט:
* גרג הטסון - במקור מ-Circle Jerks להקה שיצאה מענקית הפאנק Black Flag.
* בראיין בייקר - במקור מ-Minor Threat להקה שממנה התגלגלה בעיקר Fugazi וענקית בהגדרת ההארדקור-פאנק והפוסט-הארדקור. ניגן בה כשהיה עוד בן 15! לפני שהצטרף לבד רליג'ן, הוא אפילו קיבל הזמנה מלא פחות מאשר Guns & Roses למלא את משבצת הגיטריסט לאחר שסלאש עזב וסירב כי הוא רצה להשאר בבד רליג'ן ולא משנה כמה כסף יקבל.
* ברט גורוויץ' - הגיטריסט היהודי. החל את דרכו כמקים בד רליג'ן, אבל למעשה הקים והפיק בחברת התקליטים Epitaph שהיוותה חממה לכל להקות הפאנק שצלחו את מבחן הזמן ונשארו בחיים ולכל הלקות שהתחילו את סצינת הסקייט-פאנק והפופ-פאנק. הרשימה מלאה.
* ג'יי בנטלי הבסיסט של הלהקה, ככל הנראה הבסיסט היחיד שתשמעו בפאנק (גם זה בהבלחות, בכל זאת..) והכי ותיק בסביבה. מופיע מדי פעם עם להקות ותיקות כאלה ואחרות.
* ברוקס וואקרמן המתופף הוא ללא ספק המתופף הכי מהיר שהיה בלהקה, מכניס בכל שיר את אווירת ה"כסאח", אבל באלגנט, כי הוא לא סתם דופק את המקלות כדי להיות עצבני, הוא באמת מצליח לגעת בכל המערת במהירות מסחררת. בנוסף הוא גם נגן סטודיו והשתתף בהקלטות של: Infectious Groove, Korn ואפילו Tenacious D.
* גרג גריפין הסולן, כנראה אחד הכותבים הכי ביקורתיים ברוק וגם בין היחידים עם דוקטורט. בפלאונטולוגיה, אגב.
עם הרכב משתנה שכלל עזיבה של ברט כשהלהקה החליטה לחתום בלייבל גדול, "רענון" עמדת המתופף כל מספר שנים ואף ניסיון השתלבות בסצינת הפוסט-פאנק בתחילת דרכם, הצליחה בד רליג'ן להעמיד לא פחות מ15 אלבומים (ה16 קרוב) ולהשאר בהרכב הנוכחי בזמן שיא עבורם של 11 שנים (מ2001).
באחת מההופעות החיות הטובות (והמוקלטות) שלהן Live at the Palladium גרג אומר שיש להם יותר מדי שירים כדי לבחור ב31 שהם ניגנו בהופעה.
ואני נאלצתי לבחור באחד, תודה..
בשיחה הוא פרש את התיאוריה שלו, שנורא הבנתי את השורש שלה, שבזמן הנעורים אתה "סופג" באינטנסיביות מוזיקה - מתוך סקרנות, מתוך רצון לגבש זהות חברתית וכו'..; אך בזמן הבגרות המוזיקה היא זו שצריכה לתפוס אותך, משהו בה צריך להיות הדבר שימשוך אותך, כי את התשוקה הנעורית-תמימה הזו, כנראה לבן אדם שבור זין כנראה שלא תהיה.
למה אני נשאבתי כנער?
נראה לי שלשני להקות עקריות: Seether ו-Bad Religion.
נראה לי שבין שתי הלהקות אין קשר ממשי. יש מצב שהם אפילו לא הופיעו באותו פסטיבל מוזיקה ביחד.
נדמה שהדבר היחיד המקשר בין שתי הלהקות היא העובדה שלשתיהן הורדתי את הבוטלגים, אוספים, הופעות לייב - הכל, פשוט הכל.
הגושפנקה לבחירת השיר הספציפי, שבאה אליי כהארה האמת, היא שהשיר הזה צץ לי בסונג-פופ אחרי שהרבה זמן אמרתי "וואלה, מתאים שהוא יהיה כאן תחת Punk".
אז אחרי שהוא היה, הפוסט הזה מגיע.
Bad Religion - No Control
Bad Religion הייתה הלהקה הכמעט יחידה, אם תשאלו אותי כמישהו שבנעוריו עשה דוקטורט בפאנק - אפילו היחידה, שעשתה פאנק אמיתי (בועט, ביקורתי ומלוכלך) מאז שהפאנק מת באמצע שנות ה80 (כן, לכל הספקנים, הפאנק מת..).
למעשה אפשר להגיד שהיא גם פרצה דרך ללהקות צעירות כלהקה שאומנם קמה בתחילת הדור השני של הפאנק (1979) אבל המשיכה לרוץ ולאמץ צליל מלודי יותר עם דגש לקולות רקע (בעתיד יוגד כ"Melodic hardcore") והיוותה השראה ללהקות פופ-פאנק מודרניות (גרין דיי, בלינק, אופספרינג וכו'..).
אז מי הם אותם אנשים מאחורי בד רליג'ן? כנראה הנגנים הכי טובים של הפאנק.. לא מאמינים? תעיפו מבט:
* גרג הטסון - במקור מ-Circle Jerks להקה שיצאה מענקית הפאנק Black Flag.
* בראיין בייקר - במקור מ-Minor Threat להקה שממנה התגלגלה בעיקר Fugazi וענקית בהגדרת ההארדקור-פאנק והפוסט-הארדקור. ניגן בה כשהיה עוד בן 15! לפני שהצטרף לבד רליג'ן, הוא אפילו קיבל הזמנה מלא פחות מאשר Guns & Roses למלא את משבצת הגיטריסט לאחר שסלאש עזב וסירב כי הוא רצה להשאר בבד רליג'ן ולא משנה כמה כסף יקבל.
* ברט גורוויץ' - הגיטריסט היהודי. החל את דרכו כמקים בד רליג'ן, אבל למעשה הקים והפיק בחברת התקליטים Epitaph שהיוותה חממה לכל להקות הפאנק שצלחו את מבחן הזמן ונשארו בחיים ולכל הלקות שהתחילו את סצינת הסקייט-פאנק והפופ-פאנק. הרשימה מלאה.
* ג'יי בנטלי הבסיסט של הלהקה, ככל הנראה הבסיסט היחיד שתשמעו בפאנק (גם זה בהבלחות, בכל זאת..) והכי ותיק בסביבה. מופיע מדי פעם עם להקות ותיקות כאלה ואחרות.
* ברוקס וואקרמן המתופף הוא ללא ספק המתופף הכי מהיר שהיה בלהקה, מכניס בכל שיר את אווירת ה"כסאח", אבל באלגנט, כי הוא לא סתם דופק את המקלות כדי להיות עצבני, הוא באמת מצליח לגעת בכל המערת במהירות מסחררת. בנוסף הוא גם נגן סטודיו והשתתף בהקלטות של: Infectious Groove, Korn ואפילו Tenacious D.
* גרג גריפין הסולן, כנראה אחד הכותבים הכי ביקורתיים ברוק וגם בין היחידים עם דוקטורט. בפלאונטולוגיה, אגב.
עם הרכב משתנה שכלל עזיבה של ברט כשהלהקה החליטה לחתום בלייבל גדול, "רענון" עמדת המתופף כל מספר שנים ואף ניסיון השתלבות בסצינת הפוסט-פאנק בתחילת דרכם, הצליחה בד רליג'ן להעמיד לא פחות מ15 אלבומים (ה16 קרוב) ולהשאר בהרכב הנוכחי בזמן שיא עבורם של 11 שנים (מ2001).
באחת מההופעות החיות הטובות (והמוקלטות) שלהן Live at the Palladium גרג אומר שיש להם יותר מדי שירים כדי לבחור ב31 שהם ניגנו בהופעה.
ואני נאלצתי לבחור באחד, תודה..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה