ההתלבטות על "שיר היום" ביום זה ממש הייתה קשה ומתישה.
בפינה הימינית - שיר שרציתי לשים כבר לפני מספר ימים עם סיפור חמוד על איך הכרתי אותו.
ובפינה השמאלית - שיר שכשנפלתי עליו ברנדום אתמול הייתי מאושר כאילו זרחה לי השמש מהתחת.
אך הסבב הזה נגמר בK.O חריף לפינה הימינית.
קבלו אותו הישר מוולש הבריטית של 2006, עשה את הדרך הישר לאחד השירים הכי קליטים, קבלו את:
The Automatic - Monster
השיר לקוח מאלבומה הראשון של להקת דה אוטומטיק, להקת אינדי-פאנק-אלקטרו מוולש.
הלהקה הוקמה במקור ב1998 ע"י חברי חטיבת ביניים בגיל 13.
5 שנים אחר כך צירפה הלהקה את אלכס פן - נגן הסינטי\קלידים של הלהקה שגם אחראי על הצעקות הבכייניות אבל היחידות במינן.
בזמן הזה הלהקה גיבשה את הסאונד שלה מחדש, כשהוא בעיקרו אינדי-רוק פאנקי לחלוטין אך עם נגיעות אלקטרוניות קודרות ומקפיצות.
הלהקה חתמה על חוזה תקליטים לאחר שהוציאה דמו בן 2 שירים (כולל סקיצה לשיר מאנסטר) ונכנסה לסטודיו להקליט את אלבומה הראשון Not Accepted Anywhere.
האלבום שיצא בשנת 2006 בבריטניה (וב2007 בארה"ב) נחשב לאחת ההצלחות הגדולות של מוזיקאים מוולש בממלכה המאוחדת בעשור הקודם.
השיר מאנסטר עצמו הגיע למקום ה4 במצעד הרשמי של בריטניה.
כל זה טוב ונחמד, גם לא מעמיק כ"כ, בעיקר כי מעבר לאלבום הראשון לא כ"כ האזנתי ללהקה, אך החלק שבאמת מעניין הוא הכתבה הזו.
לפני כשנה קראתי את הכתבה הנ"ל שהפגישה אותי עם הלהקה.
לעצלנים ביניכם אקצר ואומר כי הכתבה מסכמת תוצאות מחקר בריטי ששאל ציבור גברים צעירים בבריטניה "מהו השיר הקליט ביותר?".
השיר זכה באחד מהמקומות הראשונים ואמרתי לעצמי "פאק מיי לייף! חייב לשמוע ת'שיר, זאת אומרת, הוא אמור להיות אחד הקליטים".
בסופו של דבר נחשפתי לשיר בועט ושורט שלא העלתי בדימיוני כי שיר כזה יזכה במקום כה גבוהה בתחרות כה פופית.
במקום הראשון, אגב, זכה השיר We are the Champions של אגדת הרוק Queen.
בפינה הימינית - שיר שרציתי לשים כבר לפני מספר ימים עם סיפור חמוד על איך הכרתי אותו.
ובפינה השמאלית - שיר שכשנפלתי עליו ברנדום אתמול הייתי מאושר כאילו זרחה לי השמש מהתחת.
אך הסבב הזה נגמר בK.O חריף לפינה הימינית.
קבלו אותו הישר מוולש הבריטית של 2006, עשה את הדרך הישר לאחד השירים הכי קליטים, קבלו את:
The Automatic - Monster
השיר לקוח מאלבומה הראשון של להקת דה אוטומטיק, להקת אינדי-פאנק-אלקטרו מוולש.
הלהקה הוקמה במקור ב1998 ע"י חברי חטיבת ביניים בגיל 13.
5 שנים אחר כך צירפה הלהקה את אלכס פן - נגן הסינטי\קלידים של הלהקה שגם אחראי על הצעקות הבכייניות אבל היחידות במינן.
בזמן הזה הלהקה גיבשה את הסאונד שלה מחדש, כשהוא בעיקרו אינדי-רוק פאנקי לחלוטין אך עם נגיעות אלקטרוניות קודרות ומקפיצות.
הלהקה חתמה על חוזה תקליטים לאחר שהוציאה דמו בן 2 שירים (כולל סקיצה לשיר מאנסטר) ונכנסה לסטודיו להקליט את אלבומה הראשון Not Accepted Anywhere.
האלבום שיצא בשנת 2006 בבריטניה (וב2007 בארה"ב) נחשב לאחת ההצלחות הגדולות של מוזיקאים מוולש בממלכה המאוחדת בעשור הקודם.
השיר מאנסטר עצמו הגיע למקום ה4 במצעד הרשמי של בריטניה.
כל זה טוב ונחמד, גם לא מעמיק כ"כ, בעיקר כי מעבר לאלבום הראשון לא כ"כ האזנתי ללהקה, אך החלק שבאמת מעניין הוא הכתבה הזו.
לפני כשנה קראתי את הכתבה הנ"ל שהפגישה אותי עם הלהקה.
לעצלנים ביניכם אקצר ואומר כי הכתבה מסכמת תוצאות מחקר בריטי ששאל ציבור גברים צעירים בבריטניה "מהו השיר הקליט ביותר?".
השיר זכה באחד מהמקומות הראשונים ואמרתי לעצמי "פאק מיי לייף! חייב לשמוע ת'שיר, זאת אומרת, הוא אמור להיות אחד הקליטים".
בסופו של דבר נחשפתי לשיר בועט ושורט שלא העלתי בדימיוני כי שיר כזה יזכה במקום כה גבוהה בתחרות כה פופית.
במקום הראשון, אגב, זכה השיר We are the Champions של אגדת הרוק Queen.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה