הפוסט היום יוקדש כולו למופע הכי סקסי שהיה באינדינגב 2012.
לא היה זה אתמול שקבעתי כי בעיניי המוזיקה הכי סקס-אפילית היא ללא צל של ספק הסול-פ'אנק.
וככל שזה עמוק יותר ככה זה פשוט נוטף יותר - לא חרמן, כן!
בכל מקרה, המופע הכי סקסי שנכחתי בו בפסטיבל, אולי אפילו במעודי, הוא של Lucille's Smokin' Soul ואולי השיר שהכי ממחיש למה, הוא שיר היום:
Lucille's Smokin' Soul - Oh No
"לוסיל הוא שם נפוץ בתרבות המוזיקה השחורה. זה השם של הגיטרה של BB King ושיר של Little Richard.
אנחנו עושים מוזיקה שורשית שחורה שמשלבת פ'אנק, ג'אז ובלוז. לוסיל נוצרה בשביל מטרה אחת: להזיז ת'גוף והנשמה לאנשים ברחבי העולם" - ככה בוחרת הלהקה לתאר את עצמה בפתק קטן וחבוי שנמצא בתוך הEP שהם הוציאו לא מזמן (הכל תרגום חופשי מאנגלית ומזכרון רעוע, סלחו לי).
לוסיל'ס הוא הרכב חצי סופר-גרופ, שמשלב את שני אמנים שמחוברים למוזיקה השחורה יותר מדרך האוזן - אלא גם בשורשיהם.
שני הסולנים - אסתר ראדה (ממוצא אתיופי) ורבל סאן (מקהילת העבריים) הם כנראה הדבר הכי מרענן במוזיקה היום; אסתר שרה סול אמיתי ועוצמתי, דבר שלא מוצאים היום, בייחוד בארץ, בעוד שרבל סאן (כינוי הבמה שלו כמובן), הוא הראפר של להקת הפ'אנק-רוק Coolooloosh.
השילוב הכריזמטי של השניים על המיקרופון יחד עם צוות גרוב משומן היטב סיפק לי למעשה את הופעת הפתיחה של הפסטיבל!
אחריהם שום הרכב לא הצליח להזיז לי את הגוף והנשמה ככה כל הערב הראשון.
אז בישראל הם הצליחו ובגדול - ועכשיו לשאר העולם!
לא היה זה אתמול שקבעתי כי בעיניי המוזיקה הכי סקס-אפילית היא ללא צל של ספק הסול-פ'אנק.
וככל שזה עמוק יותר ככה זה פשוט נוטף יותר - לא חרמן, כן!
בכל מקרה, המופע הכי סקסי שנכחתי בו בפסטיבל, אולי אפילו במעודי, הוא של Lucille's Smokin' Soul ואולי השיר שהכי ממחיש למה, הוא שיר היום:
Lucille's Smokin' Soul - Oh No
"לוסיל הוא שם נפוץ בתרבות המוזיקה השחורה. זה השם של הגיטרה של BB King ושיר של Little Richard.
אנחנו עושים מוזיקה שורשית שחורה שמשלבת פ'אנק, ג'אז ובלוז. לוסיל נוצרה בשביל מטרה אחת: להזיז ת'גוף והנשמה לאנשים ברחבי העולם" - ככה בוחרת הלהקה לתאר את עצמה בפתק קטן וחבוי שנמצא בתוך הEP שהם הוציאו לא מזמן (הכל תרגום חופשי מאנגלית ומזכרון רעוע, סלחו לי).
לוסיל'ס הוא הרכב חצי סופר-גרופ, שמשלב את שני אמנים שמחוברים למוזיקה השחורה יותר מדרך האוזן - אלא גם בשורשיהם.
שני הסולנים - אסתר ראדה (ממוצא אתיופי) ורבל סאן (מקהילת העבריים) הם כנראה הדבר הכי מרענן במוזיקה היום; אסתר שרה סול אמיתי ועוצמתי, דבר שלא מוצאים היום, בייחוד בארץ, בעוד שרבל סאן (כינוי הבמה שלו כמובן), הוא הראפר של להקת הפ'אנק-רוק Coolooloosh.
השילוב הכריזמטי של השניים על המיקרופון יחד עם צוות גרוב משומן היטב סיפק לי למעשה את הופעת הפתיחה של הפסטיבל!
אחריהם שום הרכב לא הצליח להזיז לי את הגוף והנשמה ככה כל הערב הראשון.
אז בישראל הם הצליחו ובגדול - ועכשיו לשאר העולם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה