עכשיו גם בבתי הקפה לא שקט #55

לפני מספר ימים התוודעתי לזה שקובי אוז מוציא בשיתוף עם תאטרון באר שבע מחזמר המבוסס על שירי טיפקס.
לכתבה המלאה לחצו כאן.

צפיית הכתבה העלתה בי המון תחושות.
ההורים שלי שניהם ילדים לעולים עדות המזרח (אימי מרוקאית ואבי אף עלה מפרס בגיל שנה) ולאורך החיים שלי התחנכתי בגאון למאכלים של שתי העדות.
השיח המקופח מעולם לא היה ניכר. רבות גם בגלל שהדור הראשון כמעט ולא הרים את ראשו בכלל - הרי מי הם בכלל שיתלוננו על קיפוח, הרי הם יהודים "מיובאים" ולא פעם דאגו להבהיר להם כי הם סוג ב' (לדוגמה, כתבה מהארץ בשנת 49': גזע שלא ידענו כמותו בישראל, מדובר באנשים פרימיטיבים ביותר. רמת השכלתם גובלת בבערות גמורה, וגרוע מזה, הם חסרים לגמרי את היכולת לקלוט משהו רוחני...).

אצל ההורים שלי המצב שונה.
בעוד אימי מנסה רבות לטשטש את קשיי העליה של משפחתה, אחרי הכל עלו למושב וחיו בפינה שלהם, אבי לפעמים גם לא מתבייש להאשים את המערך במילת הגנאי הגזענית "צ'חצ'חים" ולא לסלוח - לפעמים, הוא רחוק מלהיות טוטאלי.
תמיד השיח המצומצם הזה הרגיש לי נוראי.
אני לא קורא לאידיאולוגיה של פנתרים שחורים אמריקאית של שלטון המזרחים, למעשה הפנתרים השחורים בישראל בזמנם אף לא קראו לאידיאולוגיה קיצונית שכזו, אבל אני כן דורש להוציא את השד העדתי מהבקבוק שאליו הכניסו אותו לאחר מבוכת הפנתרים והמהפך - רק בהדברות עליו נוכל לצמצם את הפערים התרבותיים של כל עדות ישראל, כי השיסוע העדתי החריף, והפריפריה התרחקה מהמרכז והגזענות שזה יוצר כלפי הערבים רק גדלה.

אבל אני גם קורא לזה בדרך החיוב כפי שאני מאמין לקרוא בתוכן הסמוי שבכתיבתי.
ואני מעריץ אנשים שיודעים לדבר על זה בדרך אינטליגנטית כמו קובי אוז, שיודעים להביא את התוכן המורכב הזה בצורה שווה גם לפריפריה וגם לאליטה המתנשאת, ואולי להצליח לגרום להם לקצת חשבון נפש.

שיר היום מדבר בדיוק על הפער של ערי "בתי הקפה" לבין ערי הפריפריה; למרות שהיום כבר בתי הקפה כבר לא כאלה שקטים.
קבלו את:
טיפקס - יושבים בבית קפה

לילה טוב ילדוד'ס!