לא אשקר. רמי פורטיס הוא אמן.
(שיעור לשון קצר לפניך)
להבדיל מאומן (oman) שמתעסק בסוגת אומנות מסויימת, אמן (aman) הוא אשף, מאסטר, שפיץ עולם בתחום מסוים.
לפני שאתחיל ללכת לאיבוד, רק תדעו ששיר היום הוא:
אחד הדברים שאני הכי אוהב ברמי פורטיס הוא ההתכתבות התמידית שלו עם המוזיקה האלטרנטיבית העולמית.
כשהוא תמיד עם היד על הדופק, פורטיס מצליח לספק לנו, אוהבי האלטרנטיב הישראלי, את הסגנונות החדשים מאמריקה בניחוח ישראלי.
בסוף שנות ה70 הוציא את אלבום הפאנק (ולא רק!) הישראלי הראשון פלונטר; אחר כך בתחילת שנות ה80 הנהיג את Minimal Compact ולאחר מכן את פורטיסחרוף יחד עם חברו המוכר לא פחות ברי סחרוף, שהיוו את מובילי הפוסט-פאנק והניו-ווייב; ואז לאורך שנות ה90 הביא לנו את הגראנג' יחד עם ההרכב "האחים פורטיס".
שנות האלפיים היו קצת אחרות לגיבור פורטיס, כשהוא התחיל בתהליך של כביכול "התבגרות", שירים איטיים יותר, נטייה מלודית יותר ויותר נופח במילות השיר.
לכל אורך התקופות הצליח פורטיס לשמור על אותו מעמד קאלט שהפך אותו בימים אלו ל"גורו" של המוזיקה האלטרנטיבית בישראל.
שיר היום הוא אחד השירים שתצליחו לתפוס מדי פעם בהופעות החיות שלו והוא אחד השירים הראשונים שקנו אותי כשהייתי בכיתה יא' והאזנתי לפורטיס בפעם הראשונה. ממש אחד הניסיונות הראשונים שלי להצליח לאהוב מוזיקת רוק בעברית.
אגב, הייתה לי התלבטות נוספת בבחירת שיר היום, לא אשקר.
ההתלבטות השנייה הייתה: רמי פורטיס - לטאה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה