האלבום שעסקתי בו בפוסט הקודם Badmotorfinger שידרג את מעמד הלהקה פלאים.
פתאום יש ללהקה אלבום שמגיע למעמד פלטינה כפולה באמריקה, אלבום שמגיע למקום #39 במכירת האלבומים, סינגל במצעד הרוק, חשיפה גדולה יותר בבריטניה - אחרי 3 אלבומים אפשר להגיד שהיא אומרת בגאון לעולם - Bring it on!
אבל חשוב להבין את התקופה קצת בבירור יותר כדי להצליח להבין את היחסיות שבדבר, אני אסביר:
Badmotorfinger הוא יליד אוקטובר 91, בסמוך ליציאתו נולדו לעולם גם Ten אלבום הבכורה של פרל ג'ם (אוגוסט) והאלבום Nevermind, השני במספר של נירוונה.
די לפתוח גלגל"צ בימים אלו בשביל להבין שסאונדגארדן נמצאים בפיגור אטומי לעומת חבריהם לסצינה - Nevermind ו-Ten נחשבים עד לעצם היום הזה לשניים מהאלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים עם סינגלים שנחשבים להמנונים גם בתוך המיינסטרים; סאונדגארדן נמצאים באלבום השלישי וחווים הצלחה יחסית, עדיין רחוקים מהקונצנזוס, עדיין רחוקים מחבריהם הצעירים יותר.
עכשיו סאונדגארדן צריכה להחליט לאן פניה - להיות להקה למבינים בלבד, עוד טרנד חולף שהתחיל את הצונאמי של הגראנג' אבל מעולם לא הצליח לרכוב עליו, או לצאת עם אלבום רביעי שימצב אותה במקום הראוי לה - אי שם בפנתיאון הרוק.
בסוף שנת 93' לצד לחיצת היד ההיסטורית של רבין ויאסר ערפאת, יצאו שני אלבומים נוספים של פרל ג'ם ונירוונה Vs ו-In Utero שהשאירו את הגראנג' רלוונטי מתמיד ודרשו מסאונדגארדן תשובה מיידית אם הם עדיין רוצים לקטוף את הפירות שהרוק שלהם הצמיח.
ואז הם באו עם אחד האלבומים הכי מדהימים בכל הזמנים - זו לא שאלה סובייקטיבית לפי דעתי, אין בן אדם שישמע את האלבום הזה וישאר אדיש.
כדי לוודא שאתם ממשיכים להיות איתי אני אזרוק לכם את שיר היום:
Soundgarden - The Day I Tried to Live
האלבום המדובר הוא Superunknown (סופר-לא-ידוע; ממשיכים עם הקטע המחובר..).
האלבום נחשב למיוחד כל כך בגלל שהוא פשוט לא עוצר ומפתח את הצד הפרוגרסיבי של הלהקה וסוחף גם לתחום הפסיכדליה ואף מוזיקת העולם.
כמעט שום שיר באלבום לא נוגן עם כיוון גיטרה סטנדרטי ושלא נתחיל לדבר על המקצבים הלא שלמים לאורך כל האלבום.
ברגעים אלו ממש, אחרי שכבר בחרתי את שיר היום, אני עדיין לא סגור אם דווקא זה צריך להיות השיר, הרי יש לי מיליון הרעפות חיוביות על כל אחד מהשירים.
אבל בחרתי בשיר זה סופית (עד שאני אתלבט שוב) כי זה השיר שגרם לי לצלול לתוך האלבום הזה מלכהתחילה.
הייתי בכיתה ט', שלהי הרצועה VH1 Rocks, ונשארתי עד כדי לצפות ברצועת הקליפים הזו.
באותו יום נחשפתי לשני שירים שיהיו עבורי הסיפתח לשני אלבומים שיהיו בין האהובים עליי עד לעצם היום הזה (השיר השני הוא Midlife Crisis של Faith No More).
הכתיבה של כריס קורנל בשיר הזה היא מדהימה ומבחינתי נחשפתי לאחת הלהקות שכל מה שידעתי עליה לפני שווה לחור שחור בשמש (נו טוב, Black Hole Sun, אגב הסינגל הכי מוצלח שלהם; גם מהאלבום).
הכל בזכות השיר הזה.
וכדי לשמר את הקטע של ישראלי בפעם בשבוע - אז הנה כריס קורנל מופיע עם השיר בישראל לפני מספר חודשים -> בבקשה ושבת שלום!
פתאום יש ללהקה אלבום שמגיע למעמד פלטינה כפולה באמריקה, אלבום שמגיע למקום #39 במכירת האלבומים, סינגל במצעד הרוק, חשיפה גדולה יותר בבריטניה - אחרי 3 אלבומים אפשר להגיד שהיא אומרת בגאון לעולם - Bring it on!
אבל חשוב להבין את התקופה קצת בבירור יותר כדי להצליח להבין את היחסיות שבדבר, אני אסביר:
Badmotorfinger הוא יליד אוקטובר 91, בסמוך ליציאתו נולדו לעולם גם Ten אלבום הבכורה של פרל ג'ם (אוגוסט) והאלבום Nevermind, השני במספר של נירוונה.
די לפתוח גלגל"צ בימים אלו בשביל להבין שסאונדגארדן נמצאים בפיגור אטומי לעומת חבריהם לסצינה - Nevermind ו-Ten נחשבים עד לעצם היום הזה לשניים מהאלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים עם סינגלים שנחשבים להמנונים גם בתוך המיינסטרים; סאונדגארדן נמצאים באלבום השלישי וחווים הצלחה יחסית, עדיין רחוקים מהקונצנזוס, עדיין רחוקים מחבריהם הצעירים יותר.
עכשיו סאונדגארדן צריכה להחליט לאן פניה - להיות להקה למבינים בלבד, עוד טרנד חולף שהתחיל את הצונאמי של הגראנג' אבל מעולם לא הצליח לרכוב עליו, או לצאת עם אלבום רביעי שימצב אותה במקום הראוי לה - אי שם בפנתיאון הרוק.
בסוף שנת 93' לצד לחיצת היד ההיסטורית של רבין ויאסר ערפאת, יצאו שני אלבומים נוספים של פרל ג'ם ונירוונה Vs ו-In Utero שהשאירו את הגראנג' רלוונטי מתמיד ודרשו מסאונדגארדן תשובה מיידית אם הם עדיין רוצים לקטוף את הפירות שהרוק שלהם הצמיח.
ואז הם באו עם אחד האלבומים הכי מדהימים בכל הזמנים - זו לא שאלה סובייקטיבית לפי דעתי, אין בן אדם שישמע את האלבום הזה וישאר אדיש.
כדי לוודא שאתם ממשיכים להיות איתי אני אזרוק לכם את שיר היום:
Soundgarden - The Day I Tried to Live
האלבום המדובר הוא Superunknown (סופר-לא-ידוע; ממשיכים עם הקטע המחובר..).
האלבום נחשב למיוחד כל כך בגלל שהוא פשוט לא עוצר ומפתח את הצד הפרוגרסיבי של הלהקה וסוחף גם לתחום הפסיכדליה ואף מוזיקת העולם.
כמעט שום שיר באלבום לא נוגן עם כיוון גיטרה סטנדרטי ושלא נתחיל לדבר על המקצבים הלא שלמים לאורך כל האלבום.
ברגעים אלו ממש, אחרי שכבר בחרתי את שיר היום, אני עדיין לא סגור אם דווקא זה צריך להיות השיר, הרי יש לי מיליון הרעפות חיוביות על כל אחד מהשירים.
אבל בחרתי בשיר זה סופית (עד שאני אתלבט שוב) כי זה השיר שגרם לי לצלול לתוך האלבום הזה מלכהתחילה.
הייתי בכיתה ט', שלהי הרצועה VH1 Rocks, ונשארתי עד כדי לצפות ברצועת הקליפים הזו.
באותו יום נחשפתי לשני שירים שיהיו עבורי הסיפתח לשני אלבומים שיהיו בין האהובים עליי עד לעצם היום הזה (השיר השני הוא Midlife Crisis של Faith No More).
הכתיבה של כריס קורנל בשיר הזה היא מדהימה ומבחינתי נחשפתי לאחת הלהקות שכל מה שידעתי עליה לפני שווה לחור שחור בשמש (נו טוב, Black Hole Sun, אגב הסינגל הכי מוצלח שלהם; גם מהאלבום).
הכל בזכות השיר הזה.
וכדי לשמר את הקטע של ישראלי בפעם בשבוע - אז הנה כריס קורנל מופיע עם השיר בישראל לפני מספר חודשים -> בבקשה ושבת שלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה