יום ראשון, 18 בנובמבר 2012

נטל בתוך ידי #53

סאגת Superunknown עשתה את שלה.
אין שום אמריקאי או רוקר כלשהו בעולם שנשאר אדיש לסאונדגארדן.
האלבום טיפס למקום הראשון במצעדים האלבומים האמריקאי כשהסינגל המוביל שלו - Black Hole Sun, צועד גם הוא למקומות הראשון והשני במצעדי הרוק.

ואז בשנת 1996 התכוננה הלהקה לקראת האלבום הבא שלה Down on the Upside.
האלבום הופק על ידי חברי הלקה עצמם בסטודיו ששייך לגיטריסט פרל ג'ם סטון; כשכריס קורנל נשאל למה הוא השיב: "בחור חמישי זה זין נוסף וזה מסבך הכל..".
כנראה שזו לא הדבר היחיד שיסבך את הלהקה.

האלבום מציג את הלהקה בפעם הראשונה באור הרבה פחות כבד ולא לדבר על פחות אפל.
הצליל המחוספס אך פרוגרסיבי ואפל של הלהקה טושטש כמעט קליל.
הוא מצליח להיות עוצמתי לא תודות לדיסטורשן קורע, אלא נשען על קולו החזק של קורנל בלבד.
הרצון של כריס קורנל להציח צלילים בחדשים בגינה פגשו את הרצון של קים ת'יל (הגיטריסט למי שפספס) להדבק לצליל שכל כך אפיין את הלהקה לעומת שאר חבריה בגראנג'.
בסופו של דבר, אחרי כמעט שנה מלאת מתחים, החליטה סאונדגארדן להתפרק עקב המתח הגובר סביב מה הסאונד של הלהקה הוא.

לפי דעתי האלבום מצויין וכן קצת חוטא לצליל של סאונדגארדן, אך עדיין מצליח לתפוס נגנים מעולים, קול נדיר ושירים שכל אחד היה רוצה שזה יהיה הרוק של ימינו (ולא היפסטרים בריטים).

שיר היום הוא הסינגל הגדול מהאלבום שדי משקף את האווירה הקלילה יותר של האלבום, ובהחלט משאיר טעם של עוד לכל מי שעקב אחרי הספיישל סאונדגארדן.
אז גבירותיי ורבותיי, קבל את שיר היום!
Soundgarden - Burden in my Hand

אין תגובות: