לסיום הספיישל שנכתב בצורה קצת רבנית, אני הולך להוריד את השיר אשר משול לעשרת הדיברות בכל הנוגע למאחה ישראלית.
בשנת 1993 הוציאה להקת טיפקס את אלבומה השני האחרון בעשירון התחתון כשאותו הצעיד בגאון במצעדים הסינגל "בתוך נייר עיתון".
את המילים לשיר כתב קובי אוז, מנהיגה הבולט של הלהקה, על לחן עממי מרוקאי.
את מילות השיר המרוקאי נשגב מבינתי להבין, אולי אשאל את סבתי בעתיד הקרוב ואעדכן, אבל כנראה שמילותיו של קובי לא עולות בקנה אחד עם המילים המקוריות.
השיר נחשב עד היום לאחד השירים המעניינים והחדים ביותר שכתב קובי והוא מדבר על האדישות הבועתית\תל-אביבית כלפי השכבות החלשות, הרחוקות מעיניהם וליבם - האלה מהעיתונים: "ליד הים יש אנשים קופצים מביניינים / סיפרו על זה בדיחה וצוחקים אצלנו בסלון / ובסלון יש אנשים מסוג חדש / חיים בתוך שמיכה, ליד רמזור מתחת איזה קו".
קובי לא מרפה מלשלוח חיצים וגם מבקר היטב את הממשלה צרת הראיה, אשר טרחה לזרוק אוכלוסיות שלמות לפריפריה, להתיחס אל הפריפריה לא כאל נתון גיאוגרפי אלא כאל פריפריה מוזנחת חברתית ומנסה לכפר (עבור שקט מצפונה ומידור רגשות אשם מ"הבועה") על זה בכך שהיא מנסה למסד את ההזנחה בכותרות של קו עוני, שכר מינים, סטטיסטיקה: "יש מדינה שמתחבאת מתחת איזה קו / ויש סטטיסטיקה שנכתבה בתוך נייר עיתון / יש אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון..".
ומעל כל זה מזכיר קובי אוז לכולנו - לכל יחיד בחברה לא משנה מי הוא, מה הוא, איך ולמה, כי בסוף גם אנחנו נוכל להיות אותם אנשים מהעיתון ונקבל זין.
זו סכנה שאורבת לכל אחד והפיתרון היחיד לזה הוא יצירת חברה אמיתית שאין היא אוסף יחידים, או אפילו נפליג ונאמר אוסף סקטורים, אלא חברה מאוחדת עם חזון משותף.
"אייה לא עלינו, הנה זה בא, הנה זה בא גם אצלנו".
אז נקנח את הניתוח הזה עם שיר היום:
שירי מחאה ישראלים היו כאן מאז ומתמיד: בעטו, נשכו ושחטו כמעט כל פרה קדושה, ובספיישל הזה טעמו מהקצה של הקצה!
לפעמים אפילו מספיקה רק עצם עשיית המוזיקה עצמה (ראשית דרכה של המוזיקה המזרחית וההיפ-הופ) על מנת להיות מחאה.
אבל מה שאני מנסה להגיד בסופו של דבר, זה שאם אתם מרגישים שנפלתם על שיר מחאה כזה, אל תתנו ליכולת המחשבה שלכם פשוט לחלוף על פני השיר, תשתקעו ותתחברו לכוונת המשורר שבא לעורר.
* בונוס:
קובי אוז באינטרפטציה אחרת לשיר בזמן מחאת האוהלים והרופאים, למה לא בעצם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה