Shellac היא להקתו השלישית (מהמוכרות) של Steve Albini שהוציאה את אלבומה הראשון בשנת 1994.
^ אם המשפט הנ"ל נראה לכם תמוהה עד כדי "מה הפוץ הזה רוצה?!" הרשו לי להסביר.
סטיב אלביני הוא אחד מהאנשים היותר מוכרים בכך שלא הכרתם אותו.
הוא היה המפיק של אלבומי רוק מהגדולים ביותר בשנות ה90 (In Utero של נירוונה, Rid of Me של פ.ג. הארוויי ואפילו Swallowed להיט הגראנג' היחיד של בריטניה) ועד היום ידוע שאם אתה הרכב אלטרנטיב שסטיב מפיק - כנראה שיש לך את זה.
הוא הכניס את הסאונד הכי מלוכלך שידע המיינסטרים מאז לד זפלין והביא טאצ' פרוגרסיבי-דיסטורשני בכל דבר שעשה.
הוא התחיל את דרכו בלהקת Big Black שהייתה פורצת דרך בזמנה (תחילת שנות ה80) כשלקחה את הפוסט-פאנק, האטה אותו ונתנה לגיין להגיע ל100% עם באס שמשתולל.
לאחר שהתפרקו בשנת 87', התחיל סטיב להתעסק בהפקה, במקביל ניסה את מזלו גם עם להקת Rapeman וכשהם התפרקו התמסר לחלוטין להפקה.
אולם שלאק היו האקספשיין - ההרכב שסטיב השאיר חי, לי אישית נראה בתור "בובת בראץ" אישית.
בשנת 1992 הם הוציאו את אלבומם הראשון At the Park שנחשב ללא פחות מאלבום מושלם אצל חובבי הנויז-רוק ואף נחשב לחשוב מאוד בסוגת ה-math rock שהיא מעין "תירוץ" להכלאה בין דיסטורשן לא ברור לתזמון קצב לא ברור ויענו "פרוגרסיבי".
שיר היום הוא אחד מהשירים האהובים עליי מהאלבום הנ"ל ומומלץ בחום לכל מי שרוצה לשמוע משהו קצת אחר, אז קבלו את:
Shellac - Song of the Minerals
^ אם המשפט הנ"ל נראה לכם תמוהה עד כדי "מה הפוץ הזה רוצה?!" הרשו לי להסביר.
סטיב אלביני הוא אחד מהאנשים היותר מוכרים בכך שלא הכרתם אותו.
הוא היה המפיק של אלבומי רוק מהגדולים ביותר בשנות ה90 (In Utero של נירוונה, Rid of Me של פ.ג. הארוויי ואפילו Swallowed להיט הגראנג' היחיד של בריטניה) ועד היום ידוע שאם אתה הרכב אלטרנטיב שסטיב מפיק - כנראה שיש לך את זה.
הוא הכניס את הסאונד הכי מלוכלך שידע המיינסטרים מאז לד זפלין והביא טאצ' פרוגרסיבי-דיסטורשני בכל דבר שעשה.
הוא התחיל את דרכו בלהקת Big Black שהייתה פורצת דרך בזמנה (תחילת שנות ה80) כשלקחה את הפוסט-פאנק, האטה אותו ונתנה לגיין להגיע ל100% עם באס שמשתולל.
לאחר שהתפרקו בשנת 87', התחיל סטיב להתעסק בהפקה, במקביל ניסה את מזלו גם עם להקת Rapeman וכשהם התפרקו התמסר לחלוטין להפקה.
אולם שלאק היו האקספשיין - ההרכב שסטיב השאיר חי, לי אישית נראה בתור "בובת בראץ" אישית.
בשנת 1992 הם הוציאו את אלבומם הראשון At the Park שנחשב ללא פחות מאלבום מושלם אצל חובבי הנויז-רוק ואף נחשב לחשוב מאוד בסוגת ה-math rock שהיא מעין "תירוץ" להכלאה בין דיסטורשן לא ברור לתזמון קצב לא ברור ויענו "פרוגרסיבי".
שיר היום הוא אחד מהשירים האהובים עליי מהאלבום הנ"ל ומומלץ בחום לכל מי שרוצה לשמוע משהו קצת אחר, אז קבלו את:
Shellac - Song of the Minerals
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה