אז ספיישל מחאה ישראלית חוזר אלינו, ויחד עם פרשת השבוע "בשלח" אנחנו נעסוק היום בפרק ו' שלנו.
פרק ו' מלמד אותנו על פוליטיקה שעל פני השטח מול אידיאולוגיה.
בשנת 2001 הוציאו מוקי ופילוני, לשעבר חברים בהרכב הראפ-רוק החלוצי שבק ס', את האלבום הראשון של מוקי שנקרא "שמע ישראל" על שם התפילה המוכרת הקוראת לאלוהים להיות האל היחיד של ישראל ולשמוע אותם.
אחד השירים הבולטים באלבום, שהפכו את הקריירה של מוקי מראפר סהרורי לכובש גלגל"צ, הוא השיר "מדברים על שלום".
השיר זכה להשמעות בכל חור וקידם את האלבום לעבר "אלבום זהב" ואף זכה בפרודיה תקופתית - "כולם מדברים על שרון, אף אחד לא מדבר על פרס".
אולם כשהוא נוגן הוא היה שגור, שחוק, חסר טעם ולכן ממוסמס.
בקריאה חוזרת של השיר השלו והרגוע, שעל פניו קורא לנו לזכור את השלום ואת הצדק ביחד, אני חושב שקראתי בין השורות משהו נוסף.
"ממשיכים לדבר, מדברים על שלום / אבל לא יכון שלום בלי צדק" כותב מוקי ובכך לפי דעתי מפריד בין שני שיחים פוליטים שונים במהותם.
הרובד החיצוני, השיח סביב סוגיית "השלום" - עם מי? כמה? למה? ארץ ישראל השלמה? כיבוש?; כביכול הנושא הכי בוער במדינה, הכי הרה גורל.
מצד שני יש את הרובד הסמוי שאפילו יותר חשוב - איזו חברה רוצים ליצור כאן? חברה שרודפת "שלום" כהסדר מדיני או חברה שהיא חברה, חברה שרואה את עצמה כקולקטיב השואף לשיוויון, עם חזון, עם ערכי מופת ומובלת על ידי אותו "צדק".
אז קבלו את מוקי ופילוני בשיר היום:
מוקי - מדברים על שלום
ותזכרו, אין לנו ארץ נהדרת, אבל לא מפסיקים לוותר, לחנך..
פרק ו' מלמד אותנו על פוליטיקה שעל פני השטח מול אידיאולוגיה.
בשנת 2001 הוציאו מוקי ופילוני, לשעבר חברים בהרכב הראפ-רוק החלוצי שבק ס', את האלבום הראשון של מוקי שנקרא "שמע ישראל" על שם התפילה המוכרת הקוראת לאלוהים להיות האל היחיד של ישראל ולשמוע אותם.
אחד השירים הבולטים באלבום, שהפכו את הקריירה של מוקי מראפר סהרורי לכובש גלגל"צ, הוא השיר "מדברים על שלום".
השיר זכה להשמעות בכל חור וקידם את האלבום לעבר "אלבום זהב" ואף זכה בפרודיה תקופתית - "כולם מדברים על שרון, אף אחד לא מדבר על פרס".
אולם כשהוא נוגן הוא היה שגור, שחוק, חסר טעם ולכן ממוסמס.
בקריאה חוזרת של השיר השלו והרגוע, שעל פניו קורא לנו לזכור את השלום ואת הצדק ביחד, אני חושב שקראתי בין השורות משהו נוסף.
"ממשיכים לדבר, מדברים על שלום / אבל לא יכון שלום בלי צדק" כותב מוקי ובכך לפי דעתי מפריד בין שני שיחים פוליטים שונים במהותם.
הרובד החיצוני, השיח סביב סוגיית "השלום" - עם מי? כמה? למה? ארץ ישראל השלמה? כיבוש?; כביכול הנושא הכי בוער במדינה, הכי הרה גורל.
מצד שני יש את הרובד הסמוי שאפילו יותר חשוב - איזו חברה רוצים ליצור כאן? חברה שרודפת "שלום" כהסדר מדיני או חברה שהיא חברה, חברה שרואה את עצמה כקולקטיב השואף לשיוויון, עם חזון, עם ערכי מופת ומובלת על ידי אותו "צדק".
אז קבלו את מוקי ופילוני בשיר היום:
מוקי - מדברים על שלום
ותזכרו, אין לנו ארץ נהדרת, אבל לא מפסיקים לוותר, לחנך..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה