שם רע #153

כן, פרסום שיר של ענקית "שנות השיער" Bon Jovi בבלוג מוזיקה יכול להתפרש בכתם, ממש מוציא לי ולבלוג שם רע.
אבל! בואו נהיה כנים או שכמו שראש הממשלה שלנו אמר "Let's Talk דוגרי" - בון ג'ובי הנפיקו לעולם המערבי כמה מהמנוני הרוק הקליטים ביותר וביניהם גם שיר היום.

בסיטקום האהוב עליי How I Met Your Mother בארני מכין מיקסטייפ לרכב שנקרא Get Psyched שנועד לתת בראש ולהשתגע ברגע שיוצאים להרפתקה.
בזמן שביום שבת בלילה נסעתי יחד עם מור ברחבי השומרון (טוב קצת עפתי על עצמי..) התנגן ברדיו השיר הפותח של המיקס הזה שהוא גם במקרה השיר הפותח את המיקס של בארני והוא לא אחר מ.. שיר היום!

אז קבלו את שיר היום, השיר שיגרום לכולם לשיר ללא הרף, להרים את הקול ויחד עימו את היד - קבלו את:
Bon Jovi - You Give Love a Bad Name

ואל תשכחו: !Shot through your heart / And You're to blame / Darlin' you give love a bad name

פרפרים לבנים, אבל למי אכפת? #151-152

השלמת הפערים הפעם תתעסק בשירי השבת-ראשון.
אומנם בין שני השירים אין קשר ממשי אבל יש קשר בהרגשה שלי, לפיה יום שבת וראשון היו פשוט יום אחד ארוך - מייגע, מדהים, מלחיץ ושוב מדהים, אבל אחד.

נתחיל עם יום שבת שבו התקלחתי ושמתי את הפלאפון על שאפל.
בעודי מסתבן מתנגן לו שירם של הצמד שסחף את העולם עם להיט אחד המוכר לכולם Crazy - אני כמובן מדבר על Gnarls Barkley, הכינוי לשילוב של מפיק העל במוזיקה האלטרנטיבית Danger Mouse (מוכר לכם מלפני מספר פוסטים?) והראפר בדימוס Cee Lo Green.

הלהיט Crazy נמצא גם הוא בתוך הפלאפון שלי אולם מה שהתנגן הוא שירם הפחות מוכר ?Who Cares.
השיר כמו "קרייזי", גם הוא מהאלבום הראשון של הלהקה St. Elsewhere. בעצם פרסום השיר אני רוצה להכיר לכם את יתר השירים של הלהקה, כי קרייזי לא אפילו מתמצת את סגנונם.
כיאה לדנג'ר מאוס, האלבום לא מסתפק בגרוב מפונפן אלא גם מציג צדדים אפלים (לעיתים אפילו מעט פסיכדלים) לצד הביטים המגניבים בטירוף.
אז כדי שתהיה לכם טעם נוסף באוזן מהלהקה אני אתן לכם להאזין לשיר היום (של יום שבת):
?Gnarls Barkley - Who Cares

וביום ראשון היה ערב להקות מדהים של מועדון המוזיקה שבו אנו מדריכים.
כמובן שהשירים הטובים ביותר היו של חניכי קבוצת "היפ הופ חברתי" שאותה אני מדריך עם אלמוג, אבל תחת הכותרת של "כל השאר" אחד השירים שהתבלטו היה העיבוד הפוסט-הארדקורי של שירו המדהים של אורי בנאי משנת 2000 "פרפרים".
העיבוד היה מדליק בטירוף ואשכרה עם ברייקים שכל כך אופייניים לפוסט-הארדקור הוושינגטוני שיחד עם השירה המעולה פשוט נדבקו לי לראש ולא יצאו עד עכשיו.
אז קבלו את שיר יום ראשון:
אורי בנאי - פרפרים

אומנות עדינה #150

אז אני שוב משלים פערים אך הפעם לא בלחץ!
אני עכשיו משלים את שיר היום של יום שישי בו חשבתי על זה שלא עשיתי מספיק כבוד לגדול מלכי הזמרים ולגדולת מלהקות הרוק בשנות ה90 - אני מתכוון ללא אחרים מאשר מייק פאטון ופיית' נו מור.

הפעם החלטתי להתעסק באלבום החמישי של הלהקה והשלישי עם מייק פאטון שנקרא בשם פתגמי משהו: King For a Day... Fool For a Lifetime.
האלבום הוא יצא שלוש שנים אחרי האלבום הכי מעוטר של הלהקה Angel Dust שהתעסק בעיקר בתחום של מטאל-נסיוני-פסיכי + בלדה אחת. האלבום הזה הוא פחות נסיוני ויותר ממוקד מטרה אבל כן משתעשע יותר עם גרוב\סול\בלדה.
אחד השינויים המשמעותיים ביצירת האלבום מהשאר הוא חסרונו של "הקלידן הראשון במטאל" רודי באטום, שנעדר מרוב ההקלטות וכתיבת השירים מכיוון שבאותה תקופה נפטר גם אביו וגם קורט קוביין (הוא וקורטני קוביין חברים קרובים).

בכל מקרה, חשבתי איזה שיר לשים והחלטתי ששיר היום יהיה אחד מהמנוני כיתה יב' שלי, שבו שמעתי את השיר בלופים והייתי צורח אותו בתוך החדר, בהליכות ברחוב.. תמיד!
אז קבלו את שיר היום:
Faith No More - The Gentle Art of Making Enemies

לזעזע את האומה! #149

אחרי שיר אתמול חיפשתי איזה שיר רגאיי\היפ הופ טוב כזה, לא יודע למה, פשוט התחשק לי.
הפעלתי את כל גלגלי השיניים שיש לי בראש בניסיון למצוא מה יתאים וכבר כמעט נכנעתי לאלבום המשותף של Nas ו-Damian Marley אבל אז! הארה..

Michael Franti הוא אחד מהאנשים ששופכים אור רציני על תרבות הרגאיי קצת מעבר ל"וואן לאב" עיוור.
הוא חכם, שנון, נוקב ועושה את זה עם המון סטייל של היפ הופ.
בכיתה יב' שמעתי את אחד מהאלבומי אמצע הקריירה שלו, שנחשב לאחד הביקורתיים ביותר ולאחד המוצלחים ביותר שלו. האלבום נקרא Stay Human.
השיר המוצלח ביותר ממנו לטעמי הוא שיר היום כשהציטוט הזכור לי ביותר מהשיר הוא: Are We Part of the Solution or are we part of the pollution?

קבלו את שיר היום:
Michael Franti & Spearhead - Rock the Nation

כבוד לבארבי #148

אני מקווה שהכותרת לא מבלבלת אף אחד וכולם זוכרים שכשבבלוג מוזיקה מופיעה המילה "בארבי" הכוונה היא למועדון המוזיקה המעולה שבתל אביב ולא לבובה.
ואתמול בבארבי הופיע בפנינו, הקהל הישראלי, עוד אחד מבניו של אגדת הרגאיי בוב מארלי.
הפעם הגיע אלינו בנו הצעיר Ky-Mani Marley שמתוך הרפרטואר המוזיקלי שלו אני מכיר רק שיר אחד בודד, אבל גם בזה יש משהו קסום\קורץ.

את השיר הכיר לי חניך שלי שאני מאוד אוהב, הוא השמיע לי את השיר Hustler שהוא מאוד רגאיי מבחינת המקצב שלו אבל גם מאוד פופי\מקפיץ\מודרני. ישר אמרתי לו שישלח לי את השיר והיום פעם בשבוע במקלחת אני נופל על השיר הזה ומבסוט רצח ממנו.

אז זהו בגדול, קבלו את שיר יום רביעי:
Ky-Mani Marley - Hustler

הצוללת השחורה #147

The Black Keys כבר הספיקו לככב בעבר בפוסט בבלוג יחד עם הראפר RZA אבל הפעם הם תופסים את קדמת הבמה לבד לגמרי (למרות שמגיע הרבה קרדיט למפיק שלהם).

הבלק קיז היו לשניים לג'ק וואייט בשיא של The White Stripes, זאת אומרת, כשג'ק וואייט נשא על כתפיו את הבלוז-פאנק לבדו במיינסטרים (כי כמה כבר "רוק משונה" יכול המיינסטרים לסבול?) הבלק קיז היו אלו שחרכו את האוזניים לאוהבי הסגנון באמת בבמות הקטנות יותר.
אולם הפריצה הגדולה שלהם הגיעה בסופו של דבר באלבומם השישי Brothers שמיקם אותם גבוה בשרשרת הרוק שהמיינסטרים מחבק, עם חמישה מועמדויות בפרסי הגראמי וגרף מתוכן שלושה - הגדול מביניהם הוא האלבום האלטרנטיבי של השנה.

האלבום החדש (יחסית) שלהם, השביעי במספר, אפילו לחץ על דוושת הקלאצ' ולקח את החבר'ה הילוך אחד קדימה יותר.
האלבום נקרא El Camino ע"ש דגם מכונית מחברת שברולט, והוא מציע שינוי קל בסגנון הלהקה.
השירים בו נהיו יותר מורכבים, לעיתים פחות פאנק-בלוז ישיר כמו שפשוט בלוז-רוק מודרני ומחוספס יותר והשינוי הכי גדול הוא מאייש עמדת המפיק - Danger Mouse, המפיק שעמד מאחורי Gnarls Barkley, Norah Jones ופרויקט האלבום האפור (מאש-אפ בין Jay-Z לביטלס!).
חשוב לציין כי Danger עבר עם הלהקה מספר פעמים לפני אבל הפעם הוא היה בורג מרכזי הרבה יותר ואף כתב מספר שירים כחבר להקה שלישי.

השיר הגדול ביותר באלבום הוא Lonely Boy שאפילו זכה בטקס הגראמי האחרון בשיר הרוק הטוב ביותר והאלבום זכה גם הוא בפרס אלבום הרוק הטוב ביותר (נכון לשנת 2013).
אבל! שיר היום שאני בחרתי הוא אחר, פחות סטרייט-פורווארד, אלא אווירתי יותר - מתחיל אקוסטי, קטע קצת מבלבל ואז ההמנון שקורא That a broken heart is blind.

קבלו את שיר היום גבירותיי ורבותיי!
The Black Keys - Little Black Submarines

אנ'לא חמודה #146

יום שבת התחדשתי בסמארטפון ראשון, וכל סמארטפון לא נספר אצל החברה עד שאין לו WhatsApp אז האפליקציה השלישית שאחותי דאגה להוריד לי למכשיר החדש היא לא אחרת מהמדוברת.

למה אני מספר את כל זה?
לפני כשעה, בעוד מתלבט מה יהיה שיר היום, אחותי שולחת לי הודעה בוואטסאפ עם לינק ליוטיוב וכותבת: "הנה השיר שאהבנו לשמוע בVH1 לפני כ5 שנים! פתאום הדלקתי טלוויזיה והוא הושמע".
בהתחלה לא הבנתי למה היא מתכוונת אבל איך שהתחיל הקליפ הבנתי בדיוק!
השיר הוא Sweet About Me של ה"איימי וויינהאוס" האוסטרלית Gabriella Cilmi.

הרבה על גבריאלה אני לא יודע לספר, היא בעיקר הייתה נורא מוערכת ב2008 ביבשת הקנגרו.
המנעד קול שלה השווה לזה של זמרת העל איימי, אולם הקול שלה הרבה יותר עדין מהאלילה שלי.

אז בקיצור חבר'לך, שיר היום:
Gabriella Climi - Sweet About Me

חברו הטוב של האדם? #145

שיר יום ראשון מוקדש ללהקה ששמעתי עליה לפני שנים רבות אך שמעתי אותה לראשונה רק ביום שבת בערב.
בעודי מתמרן בין מקלחת, אוכל, לארגן תיק ולטוס לבית שמש, אני משוטט בין שלל השירים שיוטיוב ממליץ לי לשמוע אותם, עד שלפתע יש תמונה מטושטשת של כלב עם אוזניים חמודות ממש.
תמונה להמחשה:

אמרתי לעצמי שוואלה, זה נראה מגניב רצח ובטוח זה יהיה שיר חביב.
אז בלי לחשוב הרבה לחצתי על התמונה וגיליתי שהלהקה המבצעת היא Brad, חצי-סופרגרופ משנות ה90' המשתייך לסצנת הגראנג' הסיאטלית.
החבר הבולט בלהקה הוא גיטריסט פרל ג'ם Stone Gossard.

האמת שזה לא "גאג" כזה מיוחד, ארבעת ענקיות הגראנג' הוציאו לאורך השנים, בעיקר בשנות השיא שלהן, שלל סמי-סופרגרופ ובמובנים מסויימים אפילו פרל ג'ם ומדהאני הם כאלה (רק שהם התבלטו מעל ההרכבים המקוריים שלהם).
הרבה מההרכבים האלה (ביניהם Wellwater Conspiracy וגם Truly) כולל Brad התעסקו בגראנג'\רוק יותר פסיכדלי, פחות נוייזי או הארד רוק, יותר רך עם מרחב לא ברור, אגב גם מבחינת "אופק" ללהקה.
הרבה מהלהקות הוציאו אלבום אחד ונעלמו, חלקן פועלות עד היום בין אלבום לאלבום, דהיינו פעם ב5 שנים..

חזרה לברד!
השיר שנפלתי עליו הוא שיר היום והוא היה פשוט מיוחד, רוח של שנות ה90' אבל קצת שונה - ישר נדלקתי!
אז קבלו את שיר יום ראשון:
Brad - Rush Hour

*תמונת הכלב הסתברה אגב כקריצה לכך ששם האלבום הוא ?Best Friend, שנון רצח!

שיר לקופים #144

(שיר ליום שבת)

Firewater בראשות Tod A כבר זכו לככב ברשומה בבלוג הזה, אז לא ארחיב עליהם יותר מדי, רק מה שאני כן אעשה זה לפרסם עוד שיר פאנק-צועני, הפעם עם הרבה יותר רגש של סקא - אותו סגנון מוזיקלי שהיה לתחילת הרגאיי הג'מייקני ובעתיד לגוון הכי פופולרי בסצנת הפוסט-פאנק.

השיר לקוח מהאלבום החדש של הלהקה שיצא בספטמבר 2012, כרגע לפי דעתי הוא -ה-שיר ממנו, אז קבלו במחיאות כפיים את שיר יום שבת:
Firewater - The Monkey Song

מיני ספיישל: תתחיל מאפס #143

על ירמי קפלן כבר סיפרתי בעבר, אבל הפעם אני אנדב סיפור קצת אחר עליו.
אחד השירים הראשונים שגרמו לי להתחיל להתעניין ברוק ישראלי "מיינסטרימי" היה שיר היום תתחיל מאפס.
בעבר הרחוק אחת התוכנות הפופולריות להורדת מוזיקה הייתה Limewire שנראה לי כי כיום היא.. די.. מתה(?).
על כל פנים, ניסיתי להוריד את שיר היום ופשוט לא הצלחתי! כמובן שלהוריד שירים בעברית לא דרך אתר הייתה משימה קשה, אבל זה שיר מוכר דחיל רבאק!
אבל במשך חצי שעה ניסיתי לחפש: בעברית, באנגלית, בשגיאות כתיב וכו'..
בסופו של דבר מצאתי גירסה לא רעה, לייב ואקוסטית, של ירמי קפלן יחד עם ערן צור ודנה ברגר, כן.
לא הייתי מבסוט עליה לחלוטין, אבל היי לפחות יש לי מה לשים במפ3.

מאז עברו השנים, יוטיוב התחדד ואני הייתי בהופעה מדהימה של ירמי קפלן ועכשיו אני מסכם את זה בלפרסם לינק של הקליפ המקורי מ2003!
אז קבלו את שיר היום שאומנם יצא בשנת 2003 אבל מלא ברוח גראנג'ית ואפס אופטימיות כיאה לז'אנר:
ירמי קפלן - תתחיל מאפס

ועכשיו אחרי שהתאפסתי אני מאחל לכולנו שבת שלום וחכו בקוצר רוח לשיר של מחר!

מיני ספיישל: תתחיל מאפס #142

פוסט היום הוא על התחלה מאפס והוא מוקדש לאומן שגם ניסה להתחיל מאפס בעצם עשית השיר (והאלבום כולו).
קוראיי הקבועים (?) זוכרים היטב את ספיישל סאונדגארדן שפקד את הבלוג בעת שחרור אלבומם החדש לפני מספר חודשים, ואם הם קראו היטב בין השורות הם הצליחו לעמוד על הערצתי לסולנה כריס קורנל.
אולם כל הגיבורים נופלים באיזשהו שלב וגם כריסי ביניהם.

בשנת 2008 התגבשה שמועה עד לכדי הודעה רישמית כי כריס קורנל הולך להופיע ולתת בראש בארץ הקודש!
מידית רכשתי כרטיס אולם תוך מספר שבועות החדשות האלוהיות התנפצו לכולנו בפנים בטענה שנראתה תחילה דיי מגוחכת. הפרסום הרישמי אמר שכריס יבטל חלק רחב מהטור האירופאי שלו מכיוון שהוא נכנס לסטודיו להוציא אלבום חדש ו"שונה".
בהמשך השנה התברר שה"שונה" הזה הוא קצת יותר מדי עבור המעריצים בעלי הלב החלש שלו.
האלבום הולך להיות בהפקת ענק הפופ של אותה תקופה Timbaland, כןכן, גורו פופ-מיינסטרימי הולך להפיק את הקול הגבוהה של הגראנג', את הבחור עם השיער ישו, את האנטיתזה למיינסטרים..

האלבום זכה לשם Scream וראה אור בשנת 2009.
הוא יצר באז גדול לתקופה קצרה ובמהלכו גודף כריס קורנל כי הוא לא רק "התמסחר" אלא שזרק עשרים שנות יצירה מדהימות לפח ומכר את נשמתו לשטן.
מנהיג Nine Inch Nail טרנט רזנור צייץ בחשבון הטוויטר שלו את דעתו על האלבום וסיכם את זה ב"מביך".
Allmusic Guide האתר הכללי והבדר"כ מפרגן הביא לאלבום 5\1.5, ציון מביך לכל הדעות, ועוד מהאתר הזה!

ודעתי? אני חייב להגיד שהורדתי את האלבום באיחור של שבועיים מתוך כל הפחד שנוצר לי סביב האלבום המגודף הנ"ל.
אבל החלטתי לתת לזה ניסיון, לראות מה יצא..
נרתעתי, לא הסכמתי לעצמי בכלל לחשוב שהאלבום הזה נחשב ל"טוב", אבל הצלחתי למצוא כל מיני נקודות אור בו, אולי כי הקול של כריס קורנל הוא עדיין אותו דבר, אולי כי בסופו של דבר מורגש קצת כי יש משהו אחר ב"פופ" הזה ואולי אפילו כי לא יכולתי להיות מלא שנאה כלפי אליל מוזיקה שכזה.

היום אני מרגיש הרבה יותר בנוח עם האלבום הזה ואפילו שכריס כן הופיע פה ביוני 2009 כן נהנתי מהשירים שנוגנו מתוך האלבום.
שיר היום הוא אחד השירים הטובים ביותר באלבום ואפילו טוב בזכות עצמו אם להיות כן.

אז קבלו אותו, שיר היום גבירותיי ורבותיי:
Chris Cornell - Ground Zero

מיני ספיישל: תתחיל מאפס #141

מצבי קצת עגום השבוע במאמציי בכתיבת הבלוג.
לא מצליח לעקוב אחרי עצמי, כשרציתי להמנע מפוסט משולש כמעט והגעתי לפוסט מרובע!
לכן התחלתי לחשוב על מה צריך לקרות.. איזה שירים לפרסם שיפצו על האיחור ויצליחו להיות מספיק מגניבים, מיוחדים, לא מוכרים...
הבנתי שעליי להתאפס ולהתחיל מאפס! גראונד זירו! סטארט פרום סקרטצ'! ולכן אני אעניק לזה גם ביטוי מוזיקלי בשלל שירים שיתאימו לתהליך המחשבתי.

אז קבלו את שיר איפוס מספר אחד:

Galactic - Startcht from Scratch

  Galactic היא אחת מהלהקות הכי פ'אנקיות שיש היום בעולם.

הם קמו כחבורת מוזיקאים מוכשרים מניו אורלינס (עיר הבירה של הג'אז) שרוצים לעשות את מה שהם אוהבים ביחד.

אבל מלהיות סתם הרכב ג'אז-גרוב רגיל כזה התגבש שם משהו עילאי, מעבר לנטייה הבולטת של החברה לגרוב הם גם מגלים התכתבות מדהימה עם התקופה כשהם מכניסים עוד ועוד אפקטים, שילוב של מוזיקת עולם, ניסיונות טריפ-הופ ובשיא 2 אלבומים שלמים שהם היפ-הופ, פשוט היפ הופ עם מוזיקת פ'אנק ברקע.

שיר היום הוא מהאלבום השני שלהם.

בתקופה זו עוד היה ללהקה סולן אחד וברור שלקח את השירה לכיוון סול\ר'נ'ב, אולם עם הזמן כמות השירים בהם הוא שר קטנה וכמות השירים בהם הנגנים לקחו את גרוב לקצה עלתה, עד שתקופת ההיפ הופ החלה באלבום השביעי.

** חשוב לי לציין את מתופף להקה סטאנטון מור.

הבחור הזה הוא אחד מהמתופפים עם הכי הרבה feel ששמעתי מעודי.

בנוסף הוא עושה הרבה גגים עם להקות באולפנים, החל עם להקות מטאל ועד הסופרגרופ Street Sweepers Social Club.

אז תנו לפ'אנק לזרום!

הרדיו חי! #140

Rush הם אבי הפרוגרסיב מטאל.
זו נקודת המוצא שאני רוצה להניח לפני שאני מתחיל את הפוסט הזה.
הם לא היו פרוגרסיב מטאל.
הם לא היו מטאל.
הם לא היו אבי הפרוגרסיב.
הם פרוגרסיב והארד רוק.
הם לא היו רק הארד רוק.
הם גם היו קצת ניו-ווייבים בשנות ה80.
הם לא היו היחידים שעשו את זה, כולם עשו את זה לעצרנו.

Rush הם אבי הפרוגרסיב מטאל.
כל נגן שלהם נחשב לטופ של הטופ - גדי לי (סולן\בסיסט) נחשב לגדול נגני הבס ברוק והמתופף ניל פירט נחשב למתופף המגוון ביותר ברוק - כשהוא שולט בשלל סגנונות.

הם התחילו בתור חנונים קנדים שניסו לחקות את זפלין, כולם עשו את זה - לא עבד משהו, לא היה מיוחד.
אבל כשהם התחילו לחפש את הזהות שלהם, הם גילו בתור הזהב שלהם (76-81) שהשילוב בין הארד רוק לפרוגרסיב הוא קטלני ובהחלט קלף מנצח ששייך רק להם.
מבין חמשת האלבום של "תור הזהב" שלהם יש ויכוח מתמיד מהו האלבום הטוב ביותר, אבל הפייבוריט שלי ידוע והוא ללא ספק Permanet Waves (גלים קבועים).
השיר האהוב ממנו זו כבר שאלה, אבל אני אציג לכם כשיר היום את אחד השירים המובילים בתחרות.
Spirit of Radio משלב הארד רוק עם שינויי קצב תדירים ואפילו שילוב רגאיי(!).

אז קבלו את שיר היום שבעיקר בא לעשות כבוד גדול לדינוזאורים אנדר-רייטד לטעמי:
Rush - Spirit of Radio

לסביות שולטותתתת! #139

סקס אפיל נשי #139
מבין כל שדרני הרדיו הישראלים, מי שאני הכי מעריך אותו הוא ללא ספק יואב קוטנר - האנציקלופדיה המהלכת ומוארכת לתולדות המוזיקה הישראלית.
בשנות ה90 הגיע לו איל פרידמן לתודעה הציבורית - תחילת כנגן גיטרה חובב ומאוחר יותר בעת גיוסו לצבא כעורך מוזיקלי בגלי צה"ל; הוא השדרן שאני מעריץ.

איל פרידמן מוכר לנו יותר בתור "קוואמי דה לה פוקס" (בקיצור: קוואמי), שדרן המוזיקה האלטרנטיבית המוביל בישראל.
בשנות ה90 בתחילת דרכו הוא העלה לתודעה את מוזיקת ההיפ הופ שרק הייתה בחיתוליה באותן שנים בארץ ואף עשה את הסימפול (יהודי אמור: "זמריר") הראשון בגלגל"צ! ולמי אתם שואלים? לגדולי הראפ מברוקלין הלא הם ה-Beastie Boys. הביסטיז שמעו את הסימפול הזה ואף צירפו אותו ל-EP מיוחד שלהם!

מאותן שנים קוואמי כבר החל להכות שורש בסצנת האלטרנטיב הישראלית בכלל ובההיפ הופ הישראלי בפרט ואף חזר "להשתעשע" בתעשייה כשהוא עושה שיר עם השב"ק, מוביל את ההרכב בויאקה ומוביל את רצועת המוזיקה השחורה הראשונה בישראל העונה לשם עסק שחור.

עם השנים קוואמי נהיה מוכר יותר ויותר לקהל הרחב ועבר לשדר את רצועת המוזיקה האלטרנטיבית המובילה בישראל הקצה, שנסגרה לפני קצת יותר משנה כחלק ממהלך חד צדדי של גלגלצ להיות תחנה חסרת תוכן, מלל או מוזיקה שלא אמורה להיות שמחה ופופולרית.
וכמו שהקצה לא ויתרו ועברו לשדר באינטרנט כך גם הקריירה המוזיקלית של קוואמי סירבה להירקב.
בשנת 2005 הוציא עם שלל חבריו את האלבום האלטרנטיב היפ-הופ "כולם יודעים את התשובות".
בשנת 2010 הוציא עם ההרכב "קוואמי והחלבות" את אלבומם השני "זרים במאה ה-21".
אך מה קרה בין לבין?

בין לבין קרה אחד משבעת פלאי "היפ הופ ציוני" (כמו שבלוג זה אוהב לקרוא לזה).
בשנת 2007 גיבש קוואמי סביבו הרכב מהוקצע של נגני אינדי ישראלי וקראו לעצמם "קוואמי והחלבה סייטן וואייבז" או בקיצור "קוואמי והחלבות".
החבורה החדשה הולידה לעולם את יצירת המופת מלחת פופ, תחת ענקית המוזיקה הישראלית "הד ארצי".
נכון שהאלבום נקרא "מלחמת פופ", אולם כל קשר בין פופ לאלבום הזה מקרי בהחלט, מה שמשלש את גודל התדהמה שהד ארצי לקחו חסות על האלבום הזה.
האלבום הזה הוא אלבום היפ הופ שמשלב בתוכו קברט, בלוז, טריפ-הופ, פאנק, פ'אנק.. פשוט הכל! מדהים!

שיר היום הוא שיר שמעודד את הלסביות להיות מי שהן, ואין מה לעשות, זה ידליק ויגרום לקנאה (בו זמנית) לכל הבנים מסביבן. ובגיזרת הז'אנר המשולב? איפשהו בין נאו-סול לבלדי.
קוואמי והחלבות - לסביות שולטות בעולם שלי

בשמן עמוק #138

Fryday הוא משחק מילים משעשע בין "יום טיגון" לבין פשוט "יום שישי".
במשחק מילים זה משתמשת הלהקה הישרלאית הצעירה יחסית (ששמה הוא Fryday למי שפספס) ועד כה היא הוציאה אלבום אחד שנקרא Ups & Downs.

בגלל צעירותם של פריידיי אני לא יכולים להגיד עליהם כאנשים יותר מדי, אבל כלהקה אני יכול להגיד עליהם שהם נורא מעניינים.
כשהם משלבים גראנג' וסטונר מלא ברוח של שנות ה90 עם אלמנטים של נאו-פסיכדליה ורצון עז של שי פולקה (סולן הלהקה) להשמע כמו אדי וודר, עושה החבורה הטריה מהארץ רוק איכותי שנע על הציר בין בועט לאווירתי כבד.

סמל הלהקה הוא אייל, כןכן, תוכלו לראות את זה יחד עם שיר היום:
Fryday - Overhead

חופש #137

תחושת חופש היא תחושה חמקמקה, לא מובנת גם מתועתעת חברתית בטירוף - הרי כמילות השיר: "חופשי זה לגמרי לבד" (במשמעות השטחית).

אחת הפעמים האחרונות שבהן את חופש בעוצמות מטורפות הייתה באינדינגב האחרון, יומיים וחצי של בירה, מוזיקה, בישולים וחברים.

אתמול הצלחתי להרגיש את זה שוב לעוד 10 שעות בודדות וקסומות.

"עומרי, מה אתה רוצה ממני?"

אז ככה קורא ממוצע - דמיין סצינה אמריקאית טיפוסית מסרט נעורים.
תחליף את 2 הבירות בגלידה אך תשאיר את הלוקיישן זהה - אישון הלילה ליד גשר שמעל כביש מהיר, האורות סביב נוצצים מהמרחקים, רעש מנועים שנדחקים ל130 קמ"ש נשמע תדיר ורק שנינו נמצאים על הגשר לבד (האומנם?), ספק ילדים חוסים ספק רוצים למצוא את הפינה שתהיה רק שלהם למשך השעות הקרובות, יושבים, מדברים, צוחקים, מכירים..

"טוב טוב, הבנתי את הקטע, אבל מאיפה הבאת חופש?!"
אז ככה קורא ממוצע וחסר סבלנות, זה כי הערב התחיל עם שיר חופש חדש של זמר הר'נ'ב האישי שלי Anthony Hamilton שהוקלט יחד עם Elayna Boynton במיוחד עבור סרטו החדש של טרנטינו D'Jango (אגב, סרט חובה!).

."And I'm looking for freedom, and to find it may take everything I have"

ציטוט מפתח מהפזמון - מרדף לאושר תכלס..

אז קבלו את שיר היום:

Anthony Hamilton feat. Elayna Boynton - Freedom

לברנדה יש תינוק #136

אז אחרי שמיציתי אתמול את מגהדת' (המשך הסיפור מאתמול) פניתי לגורו של ההיפ הופ משנות ה90 הלא הוא Tupac Shakur.
אין יותר מדי מה לספר על טופאק שאנשים לא יודעים.
הבן אדם היה לאגדה כאחד מהראפרים הכי גדולים בכל הזמנים - הן בזכות יכולת הכתיבה המדהימה שלו, סיפור חייו ומותו והבחירה שלו להתעסק עם היפ הופ "תודעתי".

אלבומו הראשון של 2Pac יצא ב1991 ונקרא 2Pacalypse Now (משחק מילים על "אפוקליפסה עכשיו!") וזכה לפופולריות גבוהה מסיבה ייחודית.
בשיריו תקף טופאק את כל מה שעמד בדרכו וביניהם היחס הגזעני של משטרת לוס אנג'לס ובראשה דן קווייל.
אותו דן יצא בעיתונות כנגד טופאק והאמירות הגבירו את עניין המדיה והציבור באותו ראפר "ידוע לשימצה".

מהאלבום הזה יצא גם אחד השירים הכי גדולים של טופאק ואולי הטוב ביותר בעיניי שנקרא Brenda's Got a Baby.
בשיר בן בית אחד ארוך בלבד, מגולל טופאק את חייה של ילדה חסרת מזל בגטו שחור אמריקאי טיפוסי.
הילדה, אשר יתומה מהוריה, נכנסת להריון בגיל צעיר מבן דודה ונאלצת ללדת את התינוק ולהסתדר לבד בעולם. לבסוף הדרך היחידה שבה מצליחה הילדה להשיג את הכסף היא לרדת לזנות.
השיר תוקף את ההזנחה במדיניות, הבחירה לחנך ולפעול והעלמת העין של אמריקה הלבנה בתוך שכונות העוני השחורות שמהן טופאק בא.
שיר חריף, נושך וחינוכי במיוחד.

אז קבלו את שיר היום:
2Pac - Brenda's Got a Baby

שלוש "שלום" בעשר! #135

אתמול נסעתי ברכבת מלא, בכללי אני על הרכבת מלא, אבל אתמול זו הייתה חוויה מסוייטת!

והמפ3 שלי לא היה כזה חבר בלעזור לי להתרומם, אז הייתי צריך פשוט לחכות עד שאני אפול על שיר מספק מספיק ולשמוע אותו עוד איזה פעמיים שלוש כדי להעלות חיוך (או ידיים על מנת לבצע אייר-דראמס).

ואז פתאום צץ לו שיר של Megadeth ענקית הת'ראש-מטאל משנות ה80 והבנתי שהחיפוש נגמר.

Megadeth היא אחת מארבעת הלהקות החלוצות בתחום הת'ראש-מטאל ששטף את עולם המטאל בשנות באמצע-סוף שנות ה80 כששילב את המהירות מעולם הפאנק בעולם המטאל ה"מנוגד" לו.

מגהדת' תמיד גם הייתה על הציר של "להקה של אדם אחד" והאדם הזה הוא Dave Mustaine.

דייב הוא הסולן\גיטריסט והוא הקים את הלהקה בשנת 1983 לאחר שבעיות שתיה חריפות גרמו לו לעזוב את הספוט כגיטריסט המוביל בMetallica (כןכן).

האלבום השני של מגהדת' ?Peace Sells... But Who's Buying נחשב עד היום לאחד האלבומים הטובים ביותר של הלהקה (מתוך 13, כן?) ושיר הנושא שלו נחשב לחביב הקהל עד היום.

האלבום הוציא ממגהדת'  את הייחודיות שלה, קול מחוספס של דייב עם אלמנטים פרוגרסיבים לא מבוטלים בכלל.

אז קבלו את שיר האתמול:

Megadeth - Peace Sells

עיני הצפרדע #134

Frog Eyes הם לא חבר'ה שיגרתיים.
דבר ראשון הם קנדים.
דבר שני הם משתייכים לסוגת ה"פוסט-רוק", סוגה ששמה במרכזה את האלמנטים הנסיוניים, האמביינטים, השקטים ומבלבלים.
קשה מאוד לעכל את המוזיקה הזו, במיוחד אם שיר כזה יצוץ לך פתאום בפלייליסט האישי שלך ולא באיזה סרט פילם-נואר.
דבר שלישי הוא שלסולן הלהקה קרי מייסר יש קול של צפרדע.

אז כמו שתיארתי פרוג אייז הם לא החבר'ה הכי שיגרתיים ובנוסף הם כלל לא פופולרים - לא ביחס לסצנת הפוסט-רוק ולא בכלל בקנדה, אבל לעומת זאת כל אלבום שלהם נחשב ליצירת אומנות בקרב מבקרים פלוצים (בעיקר פיטצ'פורק).
אז למרות כל זאת החלטתי להוריד אלבום שלהם למפ3 ולנסות אותם - מה שלא ידעתי זה שהורדתי את האלבום בפורמט של wma, ככה שבכל פעם שאני בא לטעון שיר שלהם במפ3 הוא נתקע לאיזה 10 שניות..

התקדמות השירים האטית וה"מוד" הלא שיגרתי של השירים גרמו לי בהתחלה להיות "קל על ההדק" ולהעביר כל שיר שלהם אחרי כשתי דקות בלבד, אך באיזשהו שלב הצבתי לעצמי דרישה להפסיק לשחק בקקי ולהאזין לשיר שלם.
השיר הראשון שנפלתי עליו הוא Odetta's War שאומנם לא הבנתי מילה ממש שמייסר שר, אבל נכנסתי לתוך גלי סאונד מרתקים, ממש כמו ההרגשה שאתה שם צדף גדול על האוזן כדי "לשמוע את הגלים".

אז החלטתי שזה יהיה שיר היום! אה, בואו נראה אתכם:
Frog Eyes - Odett'a War

סיפור לארכיון #133

בתיכון כל ניתוב הכסף שהגיע אליי (מעבודה מזדמנת, בייביסיטר וחגים) השתנה בצורה חדה.
אם עד אז הכל נותב לעולם האנימות ומאנגות, מעתה כל כספי ו"הוני" הושקע במוזיקה - להחליף מיתרים, לקנות דיסקים ולצאת להופעות.
הכיף בפתיחת עטיפת הניילון הדקה של דיסק חדש ואז לתת לו להתנגן לראשונה במחשב שלך, או במקרים העילאיים לתת למערכת הסטראו לקחת לו את הבתולין, הוא כיף שאין שני לו.

באחת הפעמים שלי בסניף טאוור רקורדס נס ציונה ז"ל, הגעתי במטרה ברורה - לקנות את הדיסק Harvest של הגדול מכולם בפולק-קאנטרי-רוק Neil Young.
אומנם כשהגעתי הבנתי שהדיסק עולה פחות משחשבתי ושיש בידי עוד 20 שקלים נוספים אז חשבתי, למה לא לקנות דיסק נוסף?
דיברתי עם המוכרת החביבה, שכלקוח לא באמת קבוע אבל בכל זאת קצת, היא הצליחה להבין את הכיוון המוזיקלי שלי והציעה לי לשמוע כמה דיסקים חדשים שהיא הזמינה.
היא שמה בהשמעה את האלבום Noise של להקת Archive ואמרה שזה מעניין מאוד, שילוב של רוק וטריפ-הופ.
Fuck You הוא השיר השני באלבום והוא השיר שגרם לי להחליט, אומנם קצת בחיפזון ובאי-נעימות\מבוכה קלה (בכל זאת תיכוניסט), לקחת את הדיסק ולהאזין לו.ובכך נחתם סיפור נוסף לארכיון המוזיקלי של הבלוג.
אז קבלו את שיר היום:
Archive - Fuck You

פיס!

פותחים שבוע בנוסטלגיה #131+132

#131: Fighting With Tools היה האלבום הראשון והיחיד שהצליח להרכב האלטרנטיב היפ הופ \ ראפ רוק Flobots שמקולורדו.
יצא לי בזמנו לשמוע את האלבום הזה קצת לפני שהם התפרסמו עם הלהיט הגדול ביותר שלהם מהאלבום שנקרא Handlebars.
האלבום מלא באנרגיות מפוצצות אך עדיין מלודיות, בזמנו תמיד השוויתי אותם לרייג' אגיינסט דה מאשין עם כינור - כןכן, כינור!
הכינור הכל כך יחודי להם אומנם נשאר גם בשני האלבומים הבאים של הלהקה, אבל הנבואה שלי כלפי יעוד הלהקה לא; לפעמים אני אפילו מרגיש רע שאולי בגלל גודל התקוות שתליתי בהם ככה המוניטין שלהם קטן.
אחד מהשירים האנד-רייטד באלבום הוא שיר היום, שיר שמשלב ליין באס פ'אנקי, ביטבוקס וראפ עד טיפת האוויר האחרונה שבריאות.

אז קבלו את שיר האתמול:
Flobots - Combat

#132: בתוך כל עולם הפוסט-גראנג'\אלט' מטאל שהיה לרוק האלטרנטיבי במהלך העשור הקודם היה מכנה משותף ברור לכל הלהקות - כל להקה בוחרת סאונד של אחת מארבעת הגדולות בגראנג', מורידה ממנה את האלמנט הייחודי (קצת Noisy, או לחילופין פסיכדלי או פרוגרסיבי), מעבדת אותו עם כל אפקט אמריקאי שיש ודואגת לדחוף איזה בלדה או שתיים כדי להיות מרגשת.
הדוגמה הבולטת: Nickleback.

אבל בתוך כל החרא הזה יש אפשר למצוא גם כמה דברים מיוחדים, ולאו דווקא מיוחדים בקטע של "אני גדלתי על זה אז אסור להגיד מילה רעה", אלא מיוחדים בקטע של "אחי - באמת עשית את זה מעניין!"
והפעם אני רוצה לשים את הספוט-לייט על להקה בשם Black Stone Cherry, שהקטע שלה הוא שילוב מוטיבים דרומיים בלחן השירים.

אז קבלו את שיר היום, שיר קשוח ומעט דרומי (תוכלו למצוא יותר אלמנטים בשירים אחרים):
Black Stone Cherry - Rain Wizard

ככה סתם כי אפשר #130

אז היום שבת שלי היה נורא צפוף וכמו המשפט חסר רגע דל.
בתוך כל הכאוס הזה שמעתי מוזיקה אבל לא משהו שתפס אותי, אז לכן אני אביא שיר חמוד, אינדי-פולק כזה שהכרתי ממש על הבוקר.

שיר היום הוא:
The Lumineers - Ho Hey

בלוז הבית האדום #129

במשך החודש האחרון החליט שדרן הרוק בן אלישע ("נותנים ברוק" 88FM) לצאת במבצע שאפתני מאוד והוא להביא את ענקית הגראנג' Pearl Jam לישראל.
על מנת שיוכל לפנות עם מסה רלוונטית לגורם יח"צני כלשהו עליו לארגן את כל מעריצי פרל ג'ם לכדי קהילת פייסבוק המונה 20,000 לכל הפחות.
לאחר תקופת ההרצה של חודש הגענו בקהילה ליותר מ17,000 חברים ואנחנו קרובים ליעד; אגב, גם אתם מוזמנים להצטרף בלחיצה אחת.

וכמו כל מארגן קהילה טוב הוא דואג להשקיע בקמפיין גיוס טוב ועדכון ביצועים מיוחדים של הלהקה ואדי וודר בפרט.
והביצוע של היום זה אחד מהאיחודים של שאריות The Doors עם אדי וודר לשיר Redhouse Blues.
רדהאוס בלוז הוא אחד השירים הבולטים של הדלתות מהאלבום Morrison Hotel שזהו האלבום האהוב עלי ביותר מבית היוצר של ג'ים, ריי, רובין וג'ון.
האלבום מאופיין בסאונד הרבה יותר בלוזי\בוגי מאשר הרבה אלבומים אחרים של הלהקה למרות שהוא טומן בחובו אלמנטים ואף שירים פסיכדלים מרהיבים! כןכן, לא פחות ממרהיב.

אז בלי לכתוב יותר מדי אני מקדיש את השיר המקורי להיות שיר היום ואת הגירסה עם אדי וודר הצעיר (1993!) להיות הבונוס:
The Doors - Redhouse Blues

* בונוס:
אדי וודר מופיע עם הדלתות בשנת 1993 כשהם נכנסים להיכל התהילה של הרוק'נ'רול!
The Doors feat. Eddie Vedder - Redhouse Blues

שלישי-רביעי-חמישי 126 - #128

אז מפאת קוצר זמן ויכולת להגיע למחשב לאורך השבוע האחרון אני אפרסם את השירים שליוו אותי השבוע, בלי הרחבה מיותרת.

יום שלישי #126
שיר היום של יום שלישי הוא הסינגל השני מהאלבום החדש "פרה פרה" של חלוצת הראפ-רוק הישראלית שב"ק ס'.
שב"ק ס' (בקיצור פשוט: השבק) הם להקת ההיפ הופ הראשונה(!) בישראל שהושפעה רבות מענקי הראפ של ילדותם Beastie Boys ופרחה מהפרבר הדרומי של מרכז הארץ - יבנה, והשאר הוא היסטוריה..
בסוף השנה שעברה נכנסו השבק להקליט אלבום חמישי במספר והפעם הם באו חדים הרבה יותר מהאלבום הרביעי והמבולבל (אך עדיין טוב, כן?) שלהם.

שיר היום הוא:
שבק ס' - לשבט: לקום!
שיר היום הוא חד מילולית ברמה הגבוהה ביותר שידענו לקבל ממוקי וחבריו, כשהם נוטשים את ימי ה"הבלונדה על החוף בג'ינס קצר ובנדנה".
הפעם הם משסעים את חרבותיהם בתרבות הריאליטי והאידיאלים השטחיים שהיא מכניסה לקודים החברתיים שלנו: "מי זכה במיליון מי המוקיון של המדינה / תעקוב על העונה ותשרוף את האונה".


יום רביעי #127
את יום רביעי התחלתי כשיצאתי בשעה 6:08 מתחנת רכבת בית שמש לעבר נהריה ואז חזור אחורה לחיפה.
במהלך אותו בוקר מסויט נכנסתי לפלאפון שלי וראיתי שנעינתי על אימייל ישן ששלחתי לסולנית Panic Ensemble לשעבר - יעל קראוס.
עד לפני מספר שנים יעל קראוס הייתה אחת הקולות החמים והמוכרים ביותר בסצינת האינדי הישראלי כשהיא שרה בקולה המענג בשלל אירועים מוזיקלים ואף זכתה לכניסה מיינסטרימית יותר עם השיר "כלניות" של ההרכב בוסה.
לפני ששחררה את האלבום הסולו היחיד שלה בשנת 2010 (ומיד אחר כך ברחה לאמריקה) הוציאה יעל גירסת כיסוי לשיר המוכר ביותר של אחת הלהקות האהובות עליי באופן אישי, ועל אוהבי הרוק האלטרנטיבי בכלל.
אני מדבר על Midlife Crisis של הענקית Faith No More. הקאבר פורסם בדף המייספייס שלה (מבינים כמה ישן?!) תחת השם Midlife Tweet ואחרי מספר חודשים נעלם כלא היה.

לפני כחודשיים החלטתי לשלוח ליעל אימייל בו אני מבקש לשמוע את הקאבר המיוחד הזה לענקים מקליפורניה ואחרי שכבר איבדתי כל תקווה ראיתי את המייל המדובר.
במייל נענתי בחיוב ומאז ששמעתי את השיר פרץ נוסטלגיה צף בי - אז התכוננו כי גם לכם מגיע!
שיר היום:
יעל קראוס - Midlife Tweet

יום חמישי #128
בתקופה האחרונה אני לומד לחזור לשורשים - הן ה"מוצאיים" שלי והן מתקופת הילדות שלי, ושומע הרבה מוזיקה מזרחית\ישראלית לפני שהיא נהייתה מסחרה של פופ.
אני מדבר על הרבה טיפקס, אייל גולן (בתקופת זאב נחמה), יואב יצחק, שלומי ושבת ואפילו.. שרית חדד!
הפרץ הזה התחיל איך לא - בגלל ערב קריוקי שאירגנתי בקידום. תמיד ערבי קריוקי יציפו את האוזן המזרחית של כל אחד, את אותו שיר שבו היה הסלסול שהוא אהב בתור ילד (וברגע האמת כשהוא ינסה לבצע אותו יקרו רק פאדיחות!).
הדפדוף בין שלל השירים עורר בי את החשק לשמוע את השיר הייתי בגן עדן אבל פשוט לא זכרתי של מי השיר - אז גיגלתי ולהלן כל התשובות.
מילות השיר נכתבו על ידי לא אחר מגדול הפזמונאים הישראלים אהוד מנור והולחן על ידי שמעון בוסקילה לאלבומה השישי של שרית חדד "כמו סינדרלה" בשנת 1999.
השיר הוא שיר מזרחית עם השפעות רוק בולטות ועבורי הוא מגדולי הזמר המזרחי שהולחנו בארץ, אז קבלו את שיר היום:
שרית חדד - הייתי בגן עדן