יום שבת, 1 בדצמבר 2012

בא לשכונה בחור חדש #66

מה שאני לא סובל באינדי היום זה שהוא פשוט ערימה של קיא.
ברחבי אמריקה, בריטניה ואוסטרליה צצות להקות אינדי כמו פיטריות אחרי הגשם, ובזמן האחרון המאזן נוטה לכיוון האינדי-פופ-אלקטרוני ופוסח על הפוסט-פאנק-גאראג' - לשעבר נקודות האור של תעשיית המוזיקה העולמית.
קצב הגעתן משול למהירות שבה אייל גולן מוציא סינגל, לעומת קצב נפילתן שמשול ל"הצלחה" של רוני סופר-סטאר.
ובאופן מפתיע לכולם יש צליל חמודי, סולן ששר כמו אישה או סולנית ששרה כמו אישה שחיה בעולם ורוד ולכולם אין אופי.
בקיצור, כמו שאמרתי - קיא.

אבל בתוך כל החרא הזה, ויסלחו לי כל קוראי Pitchfork למיניהם, אם הם מסתובבים כאן, יש רק נקודות אור מעטות בלבד!
היום גיליתי את אחת מהן. להקה נורא חדשה, עדיין בלי אלבום וערך בויקיפדיה (מה הופך אותם ליותר מינורים?) אבל עם EP חדש דנדש ושלושה קליפים בHD (מצד שני, גם ללוקץ' יש כאלה..).

מה שמייחד אותם לפי טעמי משאר הקיא ואפילו עושה אותם מיוחדים, היא הבחירה המודעת שלהם לעשות מוזיקה שהיא הרבה יותר אפלה מחבריה המתקתקים. הסאונד אלקטרוני והביט הכבד בעוד שהם אינם מוותרים על להיות קליטים, הופך אותם לפי דעתי לאחד הדברים המרעננים ששמעתי בזמן האחרון.

שיר היום הוא:
The Neighbourhood - Let It Go

מומלץ גם לצפות בקליפ, ביקורתי נורא.

* כל הקליפים שלהם בשחור לבן, לחדי ההבחנה.

אין תגובות: