האזור: ירושלים, כביש גישה בין הגבעה הצרפתית לרמות.
השעה: סביבות 1:00 בלילה.
התקופה: פברואר, תקופת גשמים.
המקום המדויק: מושב ליד הנהג, במונית סהרורית.
חשוך במונית. לשם שינוי אף אחד מאיתנו לא חשב על להדליק את הסיגריה. למען הכנות אני בכלל לא מעשן.
השרשרת של החמסה התלויה על המראה הקדמית מטלטלת כשברקעה הוישרים פועלים ללא הרף.
אני מנסה לחשוב על נושא שיחה זול שיפגיש אותי ואת הנהג בעמק השווה.
למען האמת מצאתי כמה, לעיתים גם קצת עלינו ברמה.
היה לו קלאסה לנהג. פאסון מאופק, נחמדות קורנת. נראה כאילו הוא פורח בלילה.
גם דיסק מצויין היה לו.
המשכנו בשיחה על אה ודה, על כמה שהגשם ברכה ושגם כנראה שהשנה לא נזכה לראות גשם בבירה, עד שלפתע - סערה.
לא סערת גשמים, לא סופה שהתחוללה, אלא סערת רגשות בתוכי - שיר לא מוכר התנגן לו ברכב.
הרדיו שלו לא היה חדשני, אבל בהחלחט מספיק טכנולוגי בכדי להראות לי מה השיר שמתנגן.
שם השיר היה Can't Let Go והצלחתי לקלוט מקולו של הזמר את המשפט "No matter what the people say, I'm gonna love you anyway...".
מוזיקה שחורה - התאים נפלא להבל פיו שהדיף מקפה שחור - על אף הבדלי התרבויות בין השניים.
הביט היה חדשני יחסית ואולם קולו של הסולן היה מלא אנרגיות סול גוספליות ישנות.
היה משהו נורא קסום באותו רגע ולא יכולתי לשחרר (משחק מילים?) מהשיר עד שהגעתי לקומונה.
כשהגעתי לקומונה חשתי מהר למחשב כדי לברר מהו השיר.
שמעתי את השיר במלואו פעמיים, נתתי לשיר הזה להכנס אליי, למוד הגישמי, לחום שהרגשתי בלב..
*סנאפ*
אז שיר היום הוא:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה