את הפוסט הזה אני אקדיש לשירים שהלכו הכי חזק כשהחלטנו לעשות שירי א-קאפלה עבריים לרגל יום העצמאות
מעין מיני ספיישל אם תתעקשו.
#210 אתניקס - BMW שחורה
אתניקס - הלהקה שהכניסה את הפופ המזרחי בדלת הראשית של המיינסטרים כנגד כל המבקרים שמיהרו לקטול אותם תחילה.
כיום כל השאר הוא היסטוריה - אין שום ישראלי שלא מדקלם לו את "תותים", "BMW שחורה", "ג'סיקה", "מחר אני בבית" או אפילו את להיטם החדש "במכונית".
הכתיבה של זאב נחמה (סולן ומלחין) היא לא פעם עזר עבורו בכדי לעבד את חווית השירות שלו בזמן שהותו בלבנון, כשהוא מטיף לאהבת חינם במקום השנאת חינם.
אך שיר היום שנבחר הוא לא אחד מהשירים הערכיים כמו שהוא פשוט שיר שכונה, שגם בזה יש משהו מקפיץ וקורץ.
את הקליפ של השיר מתחילים "אלי ומריאנו" (עוד לפני שפרצו אלינו דרך ארץ נהדרת) ושלמי אסייג בסוג-של ראפ שכונה נכנס באמצע.
פשוט שיר ישראלי קלאסי של שנות ה90, תענוג.
#211 כוורת - גוליית
גוליית הוא אחד מ-ה-קלאסיקות של כוורת.
שיר שנון רוויי באזכורים תנכיים כמו שרק כוורת ידעה לעשות בשעתה (ואולי אפילו היחידה שיודעת לעשות את זה עד היום; אולי הדג נחש מדגדגים קצת).
האיחוד המפתיע שלהם שרק ממשיך לרקום עוד עור וגידים (במילים אחרות: הופעות עתק שהן סולד אווט תוך שעתיים בערך) רק מראה לנו איזו השפעה אדירה הייתה ללהקה הזו על התרבות הישראלית.
#212 טיפקס - התחנה הישנה
אז הלהקה שתוכתר ככל הנראה בפוסט הסיכום כלהקה שנכנסה לי ללב השנה, מכה בשלישית.
לא מעט כתבתי על קובי אוז אבל בא לי עוד קצת, אז תתאפקו ואולי אפילו תהנו.
קובי, שגדל בשדרות עד שחרורו מהצבא, ראה משהו שהרבה מהברנז'ה המוזיקלית של תקופתו לא ראו.
זה לא מוזיקאי מעורר השראה או אפילו מועדוני הפאנק התל אביביים, זה את החברה הישראלית האמיתית - לא זו שבקיבוצים או ב"דשא הירוק" של תל אביב או ירושלים, אלא זו של הפריפריה הדרומית שכוחת האל ואת החצר האחורית של שוק הכרמל ומחנה יהודה.
הכתיבה שלו לא סלדה או הסתכלה מלמעלה על האזורים האלה, לא רק כי הוא היה משם אז הוא "הצליח לסגל לעצמו" מקום חם בלב, אלא כי הוא הסתכל על האנשים של האזורים האלה כיחידים ומיוחדים ושם את אנשי היום היום האלה, שנעים על הציר של בין פשוטים לשקופים, במרכז הכתיבה שלו.
התחנה הישנה הוא השיר הקלאסי לכך. מומלץ לקרוא גם את הספר שלו "משה חוואטו והעורב".
מעין מיני ספיישל אם תתעקשו.
#210 אתניקס - BMW שחורה
אתניקס - הלהקה שהכניסה את הפופ המזרחי בדלת הראשית של המיינסטרים כנגד כל המבקרים שמיהרו לקטול אותם תחילה.
כיום כל השאר הוא היסטוריה - אין שום ישראלי שלא מדקלם לו את "תותים", "BMW שחורה", "ג'סיקה", "מחר אני בבית" או אפילו את להיטם החדש "במכונית".
הכתיבה של זאב נחמה (סולן ומלחין) היא לא פעם עזר עבורו בכדי לעבד את חווית השירות שלו בזמן שהותו בלבנון, כשהוא מטיף לאהבת חינם במקום השנאת חינם.
אך שיר היום שנבחר הוא לא אחד מהשירים הערכיים כמו שהוא פשוט שיר שכונה, שגם בזה יש משהו מקפיץ וקורץ.
את הקליפ של השיר מתחילים "אלי ומריאנו" (עוד לפני שפרצו אלינו דרך ארץ נהדרת) ושלמי אסייג בסוג-של ראפ שכונה נכנס באמצע.
פשוט שיר ישראלי קלאסי של שנות ה90, תענוג.
#211 כוורת - גוליית
גוליית הוא אחד מ-ה-קלאסיקות של כוורת.
שיר שנון רוויי באזכורים תנכיים כמו שרק כוורת ידעה לעשות בשעתה (ואולי אפילו היחידה שיודעת לעשות את זה עד היום; אולי הדג נחש מדגדגים קצת).
האיחוד המפתיע שלהם שרק ממשיך לרקום עוד עור וגידים (במילים אחרות: הופעות עתק שהן סולד אווט תוך שעתיים בערך) רק מראה לנו איזו השפעה אדירה הייתה ללהקה הזו על התרבות הישראלית.
#212 טיפקס - התחנה הישנה
אז הלהקה שתוכתר ככל הנראה בפוסט הסיכום כלהקה שנכנסה לי ללב השנה, מכה בשלישית.
לא מעט כתבתי על קובי אוז אבל בא לי עוד קצת, אז תתאפקו ואולי אפילו תהנו.
קובי, שגדל בשדרות עד שחרורו מהצבא, ראה משהו שהרבה מהברנז'ה המוזיקלית של תקופתו לא ראו.
זה לא מוזיקאי מעורר השראה או אפילו מועדוני הפאנק התל אביביים, זה את החברה הישראלית האמיתית - לא זו שבקיבוצים או ב"דשא הירוק" של תל אביב או ירושלים, אלא זו של הפריפריה הדרומית שכוחת האל ואת החצר האחורית של שוק הכרמל ומחנה יהודה.
הכתיבה שלו לא סלדה או הסתכלה מלמעלה על האזורים האלה, לא רק כי הוא היה משם אז הוא "הצליח לסגל לעצמו" מקום חם בלב, אלא כי הוא הסתכל על האנשים של האזורים האלה כיחידים ומיוחדים ושם את אנשי היום היום האלה, שנעים על הציר של בין פשוטים לשקופים, במרכז הכתיבה שלו.
התחנה הישנה הוא השיר הקלאסי לכך. מומלץ לקרוא גם את הספר שלו "משה חוואטו והעורב".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה