פוסט משולש לפני כניסת השבת שתבוא ותקדש את כולנו ואז כולנו נתכונן לפוסט שישי-שבת אמיתי.
אז שיר יום שלישי מספר 154 מוקדש לשיר המקלחת האהוב עליי בזמן האחרון.
אייל גולן הוא זמר המוזיקה המזרחית הגדול במדינת ישראל כיום ובטוח שזה לא בזכות מוחו הצר.
אומנם מוחו האטום והצליח להפיק מפיו מרגליות כדוגמת "גבר לא יכול לאכול תמיד סטייק, לפעמים הוא גם ירצה פרוסת שוקולד", אבל היכולות הווקאליות שלו מרשימות - הן מבחינת מנעד, סלסול ועוצמה אדירה.
השנה אפילו הייתי בהופעה עירונית שלו בנהריה שאליה הוא ללא ספק לא הגיע בשיא האנרגיות שלו, אבל בכל זאת יכולנו להאזין ליכולות המדוברות.
הרבה מהקריירה המוזיקלית שלו אחרי שדרכיו מאתניקס נפרדו הייתה מיץ של זבל הן מבחינת המילים או הלחנים שנשארו על הליין של "פופ מבזה מזרחית", אולם בשלושת השנים האחרונות (אחרי תקופת השפל של "ג'ונגל") הוציא גולן מספר אלבומים עם מילים.. של בני אדם.. ולחנים מרגשים שנותנים לו לכשף אותנו עם קולו וביניהם שיר היום.
קבלו את שיר היום:
שיר יום רביעי מספר 155 מוקדש דווקא לחניכים שחשבו שהם יתלהבו משיר פאנק שאני שמעתי כשהם עוד היו שומעים שלמה ארצי במכונית של ההורים שלהם בכיסא הבטיחות.
צר לי שאני מקדיש ללהקה הזו פוסט צפוף ולא מרווח אבל אני מבטיח לעצמי ברגע זה שביום מן הימים הם יזכו לאריכות שמגיעה להם.
חבר'ה אני מדבר על הלהקה הראשונה שהייתה הארדקור פאנק, הלהקה הראשונה שקרעה אולמות בגודל של התחת שלי בלי חולצה ובכל זאת עשו את זה "פרוגרסיבי"-משהו. קבלו את ה- Dead Kennedys.
הקנדיז בהנהגת הסולן\כותב מילים ג'לו ביאפרה, היו הדבר הכי חשוב שקרה למוזיקת הפאנק אחרי הריימונס והגל הבריטי של הפאנק.
זה אולי מתפרש כאילו אני מבריג אותם בכוח ב"טבלת החשיבות" אבל לא, הרבה דברים קרו בפאנק ויצאו מהפאנק ואילולא הפאנק לא היה לנו את סצינת הגראנג' של ה90, ולכן אני אחזור ואדגיש שהדד קנדיז לבדם כלהקה (ולא כסצנה, ביחד עם..) הם אחד הדברים הכי חשובים שקרו.
אחרי שהפאנק הספיק להשתעשע בלהיות ביקורתי עם God Save the Queen ו-I Fought the Law (של ה"סקס פיסטולס" ו"הקלאש" בהתאמה) החליט ג'לו ביאפרה לא רק להיות ביקורתי אלא להיות חוד החנית בהתקפה של "מוזיקת המרתפים" כלפי הממסד.
ב2 לספטמבר 1980 יצא האלבום הראשון של הלהקה שהגדיר לראשונה מתי נחצה הגבול בין פאנק ל"הארדקור". Fresh Fruits for Rotting Vegetables הוא שמו.
אחד השירים הבולטים באלבום הוא שיר היום והוא מתחיל עם השורות העוצמתיות: Efficiency and progress is ours once more / Now that we have the neutron bomb / It's nice and quick and clean and get things done
קבלו את שיר היום:
ושיר יום חמישי, אנחנו מדברים על שיר 156 במספר, מוקדש לסמארטפון ולאפליקציית Jango.
לפני כשבועיים התחדשתי בסמארטפון ובעודי מנסה להתרגל לעולם החדש יש בנתיים אפליקצייה (חוץ מ-Waze המדהים!) שעוזרת לי לנווט בתוך כל החוסר ידע הזה וזו יקרתי ג'אנגו.
כל רגע ביום שבא לי לשמוע סתם שירים אני פשוט פותח ג'אנגו ונהנה. כך קרה גם בעת נקיון הבית (ובייחוד המרפסת הבעייתית שלנו!) ביום חמישי.
הייתי במוד מיוחד לבלוז ושמעתי תחנת בלוז מודרני ובלי להכביר במילים, פשוט נפלתי על השיר המדהים הזה.
קבלו את שיר היום:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה