יום שלישי, 5 במרץ 2013

37 שירים של חוסר 157 - #193 חלק א'

טוב אז פרק צבאי חדש מתחיל ועל כן לא הייתי זמין בעליל עם פער של 37 שירים.
אז לצערי אני עובר לפורמט אחר לחלוטין.
תחילה אעשה ליסט של 37 שירים מעולים שליוו אותי בחודש פלוס האחרון.

 אחר כך אתנהל לפי הפורמט החדש - כל עוד אני בבית\קומונה\עולם חיצוני אני אעשה פוסט מושקע ויפה עם סיפור על השיר, אומן, להקה וכו'..
ובמשך שהותי בבסיס אני אצבור שירים ואז אפרסם אותם בפוסט מרוכז כשאצא.

 אז נתחיל במלאכה, מה אתם אומרים?
(157 עד 166)
Acollective - Seven Stitched Years
הקולקטיב לא אכזבו וגם לא, עם הרוק הקברטי שלהם.

 Barry Adamson - Stand In
שיר שמשלב את הפ'אנק\ג'אז שלו עם פחות פילם-נואר ויותר שיר בוקר טוב. מקפיץ בהחלט!

The Lone Below - Green Eyes and a Heart of Gold
 פולק-רוק\אמריקנה חדש ומעולה!

 Neil Young - Needle and the Damage Done
 אחד השירים הכי מרגשים שלו, מתוך האלבום Harvest, האלבום הראשון ששמעתי שלו. קיבלתי אותו מהמורה לגיטרה שלי שרצה לפתוח אותי לגיטרה אקוסטית.
 מעבר להמנון צבאי, השיר הזה מייצג הכי במדויק את המעבר שעשתה מרסדס בנד מלהקות פ'אנק-רוק ללהקת רוק עם השפעות פ'אנק. בעתיד גם זה יעלם.

עוד להקה בריטית שמסרבת להכריז שגראנג' זה רק Pearl Jam.

הזהרתי את הקוראים שהדג נחש לעולם לא יפסיקו. הפעם באחד השירים היותר "קודרים" שלהם, אבל עם פזמון קליל שלא יצא לכם מהראש שבוע.

קורוז'ן הם להקת סלאדג'\ת'ראש מטאל. אומנם יש מתח מסויים בין שני סגנונות המטאל האלו כשקצב הסלאדג' שואב יותר מהדום-מטאל האיטי ואילו קצב הת'ראש שואב יותר מהפאנק, אבל המכנה המשותף שלהם הוא הלכלוך שהם הציגו בזמנם בתוך עולם המטאל. קורז'ן מנגנים על המתח הקיבצי הזה יפה מאוד אבל בעיקר הם מלוכלכים ומחוספסים.

זוכרים את להקת האינדי הקליפורנית החביבה על הבלוג? אז הם מכים שוב עם עוד שיר מדהים מהEP שלהם "I'm Sorry".

פשוט הגיע כבר הזמן, לא?
פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות: , , , , , , , , , , , ,

יום שישי, 1 במרץ 2013

פוסט משולש לפני שבת הקודש 154-#156

פוסט משולש לפני כניסת השבת שתבוא ותקדש את כולנו ואז כולנו נתכונן לפוסט שישי-שבת אמיתי.

אז שיר יום שלישי מספר 154 מוקדש לשיר המקלחת האהוב עליי בזמן האחרון.
אייל גולן הוא זמר המוזיקה המזרחית הגדול במדינת ישראל כיום ובטוח שזה לא בזכות מוחו הצר.
אומנם מוחו האטום והצליח להפיק מפיו מרגליות כדוגמת "גבר לא יכול לאכול תמיד סטייק, לפעמים הוא גם ירצה פרוסת שוקולד", אבל היכולות הווקאליות שלו מרשימות - הן מבחינת מנעד, סלסול ועוצמה אדירה.
השנה אפילו הייתי בהופעה עירונית שלו בנהריה שאליה הוא ללא ספק לא הגיע בשיא האנרגיות שלו, אבל בכל זאת יכולנו להאזין ליכולות המדוברות.

הרבה מהקריירה המוזיקלית שלו אחרי שדרכיו מאתניקס נפרדו הייתה מיץ של זבל הן מבחינת המילים או הלחנים שנשארו על הליין של "פופ מבזה מזרחית", אולם בשלושת השנים האחרונות (אחרי תקופת השפל של "ג'ונגל") הוציא גולן מספר אלבומים עם מילים.. של בני אדם.. ולחנים מרגשים שנותנים לו לכשף אותנו עם קולו וביניהם שיר היום.
קבלו את שיר היום:

שיר יום רביעי מספר 155 מוקדש דווקא לחניכים שחשבו שהם יתלהבו משיר פאנק שאני שמעתי כשהם עוד היו שומעים שלמה ארצי במכונית של ההורים שלהם בכיסא הבטיחות.
צר לי שאני מקדיש ללהקה הזו פוסט צפוף ולא מרווח אבל אני מבטיח לעצמי ברגע זה שביום מן הימים הם יזכו לאריכות שמגיעה להם.
חבר'ה אני מדבר על הלהקה הראשונה שהייתה הארדקור פאנק, הלהקה הראשונה שקרעה אולמות בגודל של התחת שלי בלי חולצה ובכל זאת עשו את זה "פרוגרסיבי"-משהו. קבלו את ה- Dead Kennedys.

הקנדיז בהנהגת הסולן\כותב מילים ג'לו ביאפרה, היו הדבר הכי חשוב שקרה למוזיקת הפאנק אחרי הריימונס והגל הבריטי של הפאנק.
זה אולי מתפרש כאילו אני מבריג אותם בכוח ב"טבלת החשיבות" אבל לא, הרבה דברים קרו בפאנק ויצאו מהפאנק ואילולא הפאנק לא היה לנו את סצינת הגראנג' של ה90, ולכן אני אחזור ואדגיש שהדד קנדיז לבדם כלהקה (ולא כסצנה, ביחד עם..) הם אחד הדברים הכי חשובים שקרו.
אחרי שהפאנק הספיק להשתעשע בלהיות ביקורתי עם God Save the Queen ו-I Fought the Law (של ה"סקס פיסטולס" ו"הקלאש" בהתאמה) החליט ג'לו ביאפרה לא רק להיות ביקורתי אלא להיות חוד החנית בהתקפה של "מוזיקת המרתפים" כלפי הממסד.
ב2 לספטמבר 1980 יצא האלבום הראשון של הלהקה שהגדיר לראשונה מתי נחצה הגבול בין פאנק ל"הארדקור". Fresh Fruits for Rotting Vegetables הוא שמו.

אחד השירים הבולטים באלבום הוא שיר היום והוא מתחיל עם השורות העוצמתיות: Efficiency and progress is ours once more / Now that we have the neutron bomb / It's nice and quick and clean and get things done 
קבלו את שיר היום:

ושיר יום חמישי, אנחנו מדברים על שיר 156 במספר, מוקדש לסמארטפון ולאפליקציית Jango.
לפני כשבועיים התחדשתי בסמארטפון ובעודי מנסה להתרגל לעולם החדש יש בנתיים אפליקצייה (חוץ מ-Waze המדהים!) שעוזרת לי לנווט בתוך כל החוסר ידע הזה וזו יקרתי ג'אנגו.
כל רגע ביום שבא לי לשמוע סתם שירים אני פשוט פותח ג'אנגו ונהנה. כך קרה גם בעת נקיון הבית (ובייחוד המרפסת הבעייתית שלנו!) ביום חמישי.
הייתי במוד מיוחד לבלוז ושמעתי תחנת בלוז מודרני ובלי להכביר במילים, פשוט נפלתי על השיר המדהים הזה.
קבלו את שיר היום:
פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות: , , , , , , , , , ,
הירשם ל- רשומות (Atom)