את המשפט הזה כתב לי אריאל טייב (מעדיף להיות מוכר פשוט כ"אריק") חברי משכבר הימים.
בהחלט שכחתי מהעובדה הפשוטה הזו שעוד לא שמתי שיר ישראלי, אך עדיין לא עבר שבוע שלם בלי משהו מהבית אז זה בסדר.
אולי אפילו אני אאמץ את הקטע הזה - פעם במשהו משהו ישראלי - אינדי או מוכר, באנגלית או בעברית, העיקר קצת ציונות, לא?
אני אשלוף את אחד הג'וקרים הכי גדולים במוזיקה הישראלית - הן כאמן, הן כאלבום ולפי דעתי גם כשיר.
שיר היום הוא *תופים*
אהוד בנאי והפליטים - עגל הזהב
לצערי אין משהו שאני יכול לכתוב שיגרום לי להרגיש שנון או מחותכם, או בכל מקרה להעניק לכם מידע חדש כלשהו, שהסרט הדוקומנטרי "חייב לזוז" לא יכול.
חייב לזוז הוא סרט דוקומנטרי בן 75 דק' של אבידע לבני שכולו מוקדש ליציאה הנפלאה הזו "אהוד בנאי והפליטים".
על האלבום:
אהוד בנאי בן 34.
זהו הגיל שנשמע כאילו אמן, וביחוד בסדר גודל של אהוד בנאי, כבר נמצא כבר אחרי "משבר האלבום השני", אפילו אפליג לעבר סיבוב הופעות מוצלח לאלבום השלישי.
אבל לאהוד בנאי, וזה משהו שהפתיע אותי, זה היה השלב שהוא מוציא את האלבום הראשון בלבד.
באותה תקופה בחייו אהוד בנאי, אף על פי שיש לו גב חבל על הזמן, כבר חושב על לוותר.
לאחר שכל ניסיונותיו להתקבל ללהקת ה"ברירה הטבעית", להוציא סינגל ולשתף פעולה עם זוהר ארגוב כשלו, נראה כאילו שעוד בנאי אחד לא יהיה אמן, ביג פאקינג דיל.
אבל אז רצה הגורל והפגיש את אהוד בנאי ל"פליט" הכי גדול של מדינת ישראל - יוסי אלפנט.
למרות שהוא מצויין רק כ"פליט", יוסי אלפנט חתום על האלבום הנפלא הזה לא פחות מאהוד בנאי.
יוסי אלפנט היה בזמנו בן 28, הרבה יותר רענן מבנאי, הרבה יותר מבין בהפקה והרבה יותר מחובר לסצינת הפוסט-פאנק\ניו-ווייב שהתפשטה בחו"ל.
שיתוף פעולה זה יצר את האלבום המדובר.
בשעת יציאתו, האלבום אומנם זכה להכרת המבקרים אבל לא צלח את מבחן המכירות.
אך מבחן הזמן מראה כי "האיכות" נצחה וכיום ההאלבום נחשב לאחד האלבומים הכי ביקורתיים והכי טובים שנוצרו בפנתאון הישראלי.
הייחוד לפי דעתי באלבום הוא זה שהוא נעשה בעברית ומכוון לקהל הישראלי בלבד, מכיוון שהיחידים שעשו משהו דומה באותה תקופה בארץ היו Minimal Compact (ההרכב שהפגיש בין פורטיס לברי || הם גם היו לפני ה"פליטים") אבל הם כיוונו לאירופה ושרו באנגלית. וגם היו יותר ניו-ווייב (בהמשך ניתן לראות יותר דמיון מוזיקלי באלבומים של פורטיסחרוף).
על השיר:
אל השיר נחשפתי לפני כ5 שנים כשהייתי בכיתה יא' במהלך פעולה על פטישיזם (הנטייה לייחס תכונות מדומות לעצמים יציריי אדם).
לא באמת הכרתי את אהוד בנאי אז ולא באמת ירדתי לעומק מילות השיר באותו רגע, אבל כן שמעתי את הפתיחה של השיר ואמרתי לעצמי "זה מדהים!".
השיר מציג את סיפור "עגל הזהב" של בני ישראל במדבר כמטאפורה לחברה הישראלית היום שמעמידה במרכז שלה "עגל זהב" - פוסט מודרנה, תרבות צריכה והמרדף אחרי כוח ושליטה.
בחירה גם בסיפור "עגל הזהב" היא לא מקרה, הוא בא מבית מסורתי ומחובר למורשת היהודית ובחלוף השנים תצוץ לו גם כיפה לראשו.
במהלך ראיון שהיה איתו לאחר יום כיפור הנוכחי אמר בנאי שהוא דתי כי "הוא לא רוצה לדעת שהיהדות שייכת רק לחרדים במאה שערים", בחור טוב.
בהחלט שכחתי מהעובדה הפשוטה הזו שעוד לא שמתי שיר ישראלי, אך עדיין לא עבר שבוע שלם בלי משהו מהבית אז זה בסדר.
אולי אפילו אני אאמץ את הקטע הזה - פעם במשהו משהו ישראלי - אינדי או מוכר, באנגלית או בעברית, העיקר קצת ציונות, לא?
אני אשלוף את אחד הג'וקרים הכי גדולים במוזיקה הישראלית - הן כאמן, הן כאלבום ולפי דעתי גם כשיר.
שיר היום הוא *תופים*
אהוד בנאי והפליטים - עגל הזהב
לצערי אין משהו שאני יכול לכתוב שיגרום לי להרגיש שנון או מחותכם, או בכל מקרה להעניק לכם מידע חדש כלשהו, שהסרט הדוקומנטרי "חייב לזוז" לא יכול.
חייב לזוז הוא סרט דוקומנטרי בן 75 דק' של אבידע לבני שכולו מוקדש ליציאה הנפלאה הזו "אהוד בנאי והפליטים".
על האלבום:
אהוד בנאי בן 34.
זהו הגיל שנשמע כאילו אמן, וביחוד בסדר גודל של אהוד בנאי, כבר נמצא כבר אחרי "משבר האלבום השני", אפילו אפליג לעבר סיבוב הופעות מוצלח לאלבום השלישי.
אבל לאהוד בנאי, וזה משהו שהפתיע אותי, זה היה השלב שהוא מוציא את האלבום הראשון בלבד.
באותה תקופה בחייו אהוד בנאי, אף על פי שיש לו גב חבל על הזמן, כבר חושב על לוותר.
לאחר שכל ניסיונותיו להתקבל ללהקת ה"ברירה הטבעית", להוציא סינגל ולשתף פעולה עם זוהר ארגוב כשלו, נראה כאילו שעוד בנאי אחד לא יהיה אמן, ביג פאקינג דיל.
אבל אז רצה הגורל והפגיש את אהוד בנאי ל"פליט" הכי גדול של מדינת ישראל - יוסי אלפנט.
למרות שהוא מצויין רק כ"פליט", יוסי אלפנט חתום על האלבום הנפלא הזה לא פחות מאהוד בנאי.
יוסי אלפנט היה בזמנו בן 28, הרבה יותר רענן מבנאי, הרבה יותר מבין בהפקה והרבה יותר מחובר לסצינת הפוסט-פאנק\ניו-ווייב שהתפשטה בחו"ל.
שיתוף פעולה זה יצר את האלבום המדובר.
בשעת יציאתו, האלבום אומנם זכה להכרת המבקרים אבל לא צלח את מבחן המכירות.
אך מבחן הזמן מראה כי "האיכות" נצחה וכיום ההאלבום נחשב לאחד האלבומים הכי ביקורתיים והכי טובים שנוצרו בפנתאון הישראלי.
הייחוד לפי דעתי באלבום הוא זה שהוא נעשה בעברית ומכוון לקהל הישראלי בלבד, מכיוון שהיחידים שעשו משהו דומה באותה תקופה בארץ היו Minimal Compact (ההרכב שהפגיש בין פורטיס לברי || הם גם היו לפני ה"פליטים") אבל הם כיוונו לאירופה ושרו באנגלית. וגם היו יותר ניו-ווייב (בהמשך ניתן לראות יותר דמיון מוזיקלי באלבומים של פורטיסחרוף).
על השיר:
אל השיר נחשפתי לפני כ5 שנים כשהייתי בכיתה יא' במהלך פעולה על פטישיזם (הנטייה לייחס תכונות מדומות לעצמים יציריי אדם).
לא באמת הכרתי את אהוד בנאי אז ולא באמת ירדתי לעומק מילות השיר באותו רגע, אבל כן שמעתי את הפתיחה של השיר ואמרתי לעצמי "זה מדהים!".
השיר מציג את סיפור "עגל הזהב" של בני ישראל במדבר כמטאפורה לחברה הישראלית היום שמעמידה במרכז שלה "עגל זהב" - פוסט מודרנה, תרבות צריכה והמרדף אחרי כוח ושליטה.
בחירה גם בסיפור "עגל הזהב" היא לא מקרה, הוא בא מבית מסורתי ומחובר למורשת היהודית ובחלוף השנים תצוץ לו גם כיפה לראשו.
במהלך ראיון שהיה איתו לאחר יום כיפור הנוכחי אמר בנאי שהוא דתי כי "הוא לא רוצה לדעת שהיהדות שייכת רק לחרדים במאה שערים", בחור טוב.
